עכפר הכפר - פנטזיה

שערו בנפשכם: עולם קליידוסקופ. נגיד - שבכל שעה השמים קצת אחרים, לפעמים הם תכלת רדוד או כחול עמוק ולעתים שחורים עם נקודות נוצצות או מרוחים בצבעים עם עיגול אחד ענקי, אדום פסיכדלי או כתום זרחני, ששוקע בתוך נוזל של זהב.

והנה עוד המצאה: כוכב שמשנה צבעים. נניח - שבהתחלה הוא חם וצהוב ואז מתחיל להיות נעים וירוק שהולך ומתכהה, לובש שטיח של עשב, מעלה נקודות צבעים עזים, אדום וסגול וצהוב, ורוד, כתום ולבן והכל מזמזם מסביב עד שלאט מתייבש וחוזר להיות שוב דהוי שכזה. לפעמים גם טיפות מים יורדות, רעמים וברקים, או שאת הכל עוטפת פתאום שמיכה לבנה, קפואה ורכה. ויש גם אזורים שלמים שהם רטובים ומלוחים, חלקים כספגטי או סוערים כמו תלתלים. אין מה לדבר, סטארט-אפ.

("התחלה מוזרה, אם אתה שואל אותי", אמר השפנפן).
(לא שאלתי).

לו היה זה תסריט ניסיוני של במאי אקספרימנטלי בפקולטה האוונגרדית למדע בדיוני במכללת שביל החלב, הוא היה נשלח מן הסתם לחפש עבודה אחרת בפלנטה מרוחקת (למשל: להפריד בין אור וחושך, יום ולילה, יום השביעי ושישה ימי מעשה).

כי באותו תסריט בוסרי והזוי של אותו במאי אלמוני מככבים יצורים מצחיקים שחיים בתוך גוף משונה בהחלט - מין גוש ורדרד, מוקה או שוקו - שבקצהו העליון קבועה מעין ביצה כזו שעליה פזורים כמה חורים ומקודקודה חוטי שערות ארוכים יותר או פחות.
ממרכזו של הגוש נמתחות ארבע שלוחות, שכל אחת מהן מסתיימת בחמישה שרוכי אצבעות. ויש עוד פרטים משונים, שבשלב זה נחסוך מציבור הקוראים.

("מה עובר עליך? נסחפת לגמרי").
(די, נו. אני לא יכול לכתוב כשאתה מציץ לי מאחורי הכתף).

מפיק שנון שמבטו מבולבל ותנועותיו מהירות מעלעל בסינופסיס של הבמאי הצעיר והמבטיח, מעביר יד על זיפיו ורועם: "מה זה פה, 'מסע בין כוכבים'? תעשה לי טובה, כאלה ראיתי כבר אלף". ובאמת, מה אפשר לומר? על פניו מדובר באיזו פנטזיה בגרוש: יצורים משונים חיים על כוכב עגול לא גדול שמסתובב בשמים, ומחלקים את חייהם בין שעות שבהן אינם עושים מאום מלבד לשכב ולנשום, לבין דקות ארוכות שבהן הם מתרוצצים כה וכה, עסוקים במיני דברים במשקלה של נוצה כמו לשבת ולכתוב דברים לעיתון שיצורים אחרים יקנו כדי להעביר את הזמן או להשיג איזה מידע שממילא חיש קל יאבד מתוקפו והנייר ישמש במקרה הטוב כדי לנקות זגוגיות של חלון או לעטוף בו דגים מסריחים. "את הדגים דווקא אהבתי", אמר המפיק.

("בחיים לא ייתנו לך לפרסם את זה", אמר השפנפן).
(אל תפריע).

"איפה הג'וס?", שאל המפיק.
"ג'וס?", הזדקף הבמאי הצעיר.
"הקתרזיס, הדילמה, האיכסה של הלייף. איפה מלחמות העולמות, פלישות החייזרים, הלטאות עם שבעת הראשים וחמשת הזנבות?"
"אז זהו", התפתל הצעיר, "שהלכתי על משהו קצת שונה. אבל שים לב, מר מפיק, דווקא יש כאן יופי של קאץ': כי כל אותם גושים ורדרדים, מוקה או שוקו, חושבים שכל זה נורמלי לגמרי - להיראות ככה ולחשוב מחשבות כאלה ולעשות כל מיני דברים משונים בלי לראות בכלל שכל העניין הזוי מעיקרו".

"ומה אתה חושב", נחר המפיק, "שקפטן ספוק התבאס על האוזניים שלו? הרי כל תולעת שחיה בחזרת חושבת שהיא מתגוררת במקום הכי מתוק בעולם".
שתיקה אפורה ריחפה באינסוף השחור.
"אבל הכוכב הזה הוא באמת המקום הכי מתוק שיכול להיות!", הרים הבמאי הצעיר את קולו בהתרגשות ומיד התבייש בעצמו וחזר לדבר כרגיל. "זה כוכב שהוא כל כך יפה ויש בו כל כך הרבה דברים טובים וכל כך הרבה אפשרויות, רק שהיצורים לא יודעים את כל זה ומספרים לעצמם כל הזמן את אותם סיפורים ישנים ותקועים באותו מעגל שוב ושוב. בסופו של דבר, אם הם רק יצליחו לראות את כל העוצמה והקסם, הכל ייראה שם אחרת - למרות שיש להם גוף מוזר כזה. מי יודע, בתוך כל הסמטוכה הזאת אולי אפילו נוכל לארגן הפי אנד".
"עכשיו באמת הגזמת", אמר המפיק.
קיפל הבמאי הצעיר את זנבו הסגול בין חמש רגליו ודישדש לדרכו.

("עכשיו באמת הגזמת", אמר השפנפן).
(גירד היצור המשונה בקודקודו דמוי הביצה ולחץ Ctrl+S).