לישון באלכסון

בתרבויות מסורתיות, כשגבר ואישה חברו יחד ונכנסו למערכת יחסים מינית בכדי להביא ילדים לעולם, זה נעשה בה?קשר תרבותי והיסטורי רחב יותר. הסיבה לכך היתה גדולה יותר מאשר האושר האישי שלהם. אבל בחברה שבה אנחנו חיים, הסיבה העיקרית שבגללה נשים וגברים חוברים אחד לשני נובעת מתוך חיפוש אחר האושר.

רובנו לא צריכים להיות ביחסים מיניים בכדי להתקיים. חשוב שנכיר בכך: הדבר שאנחנו מבקשים בעת כניסה למערכת יחסים רומנטית ומינית הוא אושר. משום מה, הכנסנו לעצמנו לראש את הרעיון המטורף שמישהו אחר, בן או בת הזוג שלנו, יעניק לנו אושר רוחני עמוק, סיפוק מתמיד ושמחה עילאית, שיעניקו לחיינו משמעות וערך רב.

כל מי שרוצה להיות מואר ולהשתחרר מוכרח לנתץ את האשליה הזו. אצל רובנו האשליה הזו נמצאת עמוק בתודעתנו, היא טבועה בדי.אן.איי התרבותי שלנו: סקס ורומנטיקה יהפכו אותך לאדם מאושר. פגשתי מעט מאוד אנשים, במזרח או במערב, שבחנו את האשליה הזו לעומק ובוודאי כאלו שניתצו אותה. אם כך, עלינו לחשוב על השאלה עתיקת היומין: היכן נוכל למצוא אושר?

עלינו לגלות בעצמנו כי בתרבות המטורפת שלנו, הבטחת האושר הטמונה במיתוס של העונג המיני והאהבה הרומנטית מוגזמת באופן קיצוני. כל עוד נאמין לאשליה הזו, נחווה סבל, התפכחות כואבת ותשוקות שלא יבואו על סיפוקן.

בבסיס התנופה העצומה של היקום המתפתח נמצא הדחף להתרבות, הביטוי הגופני של היצר האבולוציוני. האם יכול להיות משהו בעל עוצמה רבה יותר מתחושת הריגוש של התעוררות הדחף המיני בגוף ובנפש? אותו הרגע שבו אנחנו חשים את הנחשול היצירתי שגרם לאנרגיה ולאינטליגנציה שיצרו את היקום להתחיל את תהליך הבריאה.

בגלל חוסר הענווה שלנו, רבים מאתנו אינם מעריכים מספיק את הכוח המיני הזה. כשמשלבים את העוצמה הכבירה והמהממת של דחף הרבייה, היצר המיני, עם המיתוס התרבותי שבן הזוג המושלם יעניק לנו אושר, קל לראות מדוע כה רבים מאתנו יוצאים מאיזון בתחום הזה של חיינו.

את הנושא הזה עלינו לחקור ברצינות. אחרת הרגשות שעולים מעל לפני השטח בהשפעת הלחץ של האינטימיות המינית עלולים למשוך אותנו לביצת התת מודע התרבותי במהירות מפחידה. אבל גם לגברים וגם לנשים יש התנגדות עצומה להתחיל בבחינת השאלות האלה. בתרבות החילונית, כל מה שמתרחש בחדר המיטות הוא נושא קדוש. אם אנחנו מאמינים שהעולם הזה והחיים האלה הם כל מה שיש ואין בהם מובן או תכלית, ברור שיתעורר בנו פחד עצום לבחון את הפרה הקדושה הזו.

גבר ואישה הנמצאים במערכת יחסים מחייבת ובהקשר אותנטי של התפתחות רוחנית, יהיה עליהם בראש ובראשונה לבחון כמה מהרעיונות הבסיסיים האלה ברמה העמוקה ביותר. קל לנהל שיחה פילוסופית על כוחו של הדחף המיני ועל האופן שבו הוא מעוות את תפישתנו, אך התבוננות לעומק וחדירה מעבר לאשליה, אפילו לרגעים בודדים, היא עניין אחר לגמרי. גם אם היא מתרחשת לרגעים ספורים, לעתים זה כל מה שנחוץ.

אין צורך לשבור את האשליה אחת ולתמיד. כל שעלינו לעשות הוא לראות מבעד לאשליה בתדירות גבוהה מספיק בכדי שנוכל לדעת תמיד מה אמיתי ולא נאבד את הקשר עם הידיעה הזו. אם כל אחד מבני הזוג יצליח להגיע כל כך רחוק ושניהם יחברו יחד למען אותה מטרה אולטימטיבית, ייווצר ביניהם בסיס ליצירת משהו שונה לחלוטין.

על מנת שזה יעבוד, על כל אחד מהשניים להיות מעוניין בהתפתחות גדולה יותר מעבר לאגו ובאבולוציה של התודעה, מאשר ברצון להיות ביחד. אם שניהם אינם רוצים את אותו הדבר, הניסיון יוביל לכישלון. האגו מפיק תחושת בטחון עצומה מהיותו במערכת יחסים זוגית. כך שאם אנחנו מעוניינים ליצור תרבות נאורה, הדבר האחרון שנרצה בו הוא שהיחסים הרומנטיים והמיניים שלנו ישמשו כמקור בטחון לאגו, שהוא החלק שלנו שאינו רוצה להתפתח.

חשוב מאוד שנצליח להוכיח שיש בכוחנו לעשות זאת. אם גברים ונשים אינם מסוגלים לחיות יחד, לא רק בהרמוניה אלא מעמדה מנצחת, אז מה הטעם בהישגים רוחניים? בתרבות שאנחנו חיים בה, שבה רווחת ציניות באשר לפוטנציאל האנושי, לניצחון בתחום החיים הזה יש משמעות רבה יותר מאלפי מילים.

אנדרו כהן הוא פילוסוף ומורה רוחני, עורכו הראשי של כתב העת What Is Enlightenment? ומחברם של כתריסר ספרים, ששניים מהם תורגמו לעברית ויצאו לאור בכריכה אחת תחת השם "לחבוק שמיים וארץ", בהוצאת ידיעות אחרונות.