הרב קמע

ביהדות ההתייחסות לעין הרע שונה מדתות ותרבויות אחרות בעולם. אפשר להבחין בין שתי גישות עיקריות לתופעה: האחת היא הגישה הדתית והרציונלית, זו שאינה רואה בעין הרע תופעה מיסטית. לפיה, כאשר אדם מקנא ברעהו בודקים למעלה האם מגיעה לו ההצלחה שיש לו ועלולים לגזול אותה ממנו. במרכזה של הגישה השניה, העממית באופיה, נמצאת הטענה שיש אנשים היכולים להזיק לאחרים בשל קנאה.

הממסד הרבני ניסה ללא הצלחה להוקיע את האמונה, אך היא השתרשה היטב בעם. לכן השתמשו הרבנים בתופעה בכדי לחזק בקרב האנשים ערכי מוסר של חיי צניעות ברוח היהדות וטענו שהקמעות אינם אלא תזכורת לבני האדם שלא להתרברב.
לא ברור האם האמונה בעין הרע נוצרה בקרב בני ישראל או שהיא אומצה מהמצרים והבבלים. בספר בראשית נאמר כי יעקב שלח את בניו למצרים והורה להם להיכנס לעיר כל אחד דרך שער אחר. אחת הפרשנויות למעשה הזה היא שיעקב עשה זאת מחשש, כי אילו נכנסו כל בניו היפים והחזקים דרך שער אחד הם היו מזמינים עין הרע.

מסתבר שגם אנשים בעלי כוונות טובות עלולים לגרום שלא במודע לעין הרע. למשל, בתנ"ך מסופר על שרה, שבעקבות קנאה בלתי רצונית גרמה להגר להפלה, כך שישמעאל נולד צולע ואימו נאלצה לשאת אותו על ידיה. כל זה קרה, לפי פירוש התלמוד, משום ששרה היתה בעלת יכולת לגרום לעין הרע.

רבני המשנה פירשו את המושג "עין הרע" כקנאה והמליצו לאנשים להצניע את שמחתם ועושרם מחשש שלא יעוררו את קנאת שכניהם. בניגוד אליהם, רבני הגמרא קיבלו את האמונה הרווחת בכוחה המאגי של עין הרע ואחד מהם אמר את המשפט הידוע, כי 99% מהטמונים בבית הקברות מתו כתוצאה מעין הרע שפגעה בהם.
עם זאת, חשוב לציין שרבנים רבים התנגדו באופן נחרץ לאמונה שניתן להישמר מעין הרע בעזרת קמעות ובדרכים אחרות שהטילו צל על המונותאיזם היהודי והם קראו לשמירה על חיי צניעות כהגנה הטובה ביותר.

יש הבדל מרכזי בין היהדות לשאר הדתות והתרבויות בהקשר לעין הרע. לפי האמונה היהודית ההשפעה השלילית אינה נובעת מקנאתו של אלוהים באדם, זאת בניגוד לעמים אחרים שבהם האמונה הרווחת היא שהאלים יכולים לגרום לעין הרע בגלל קנאתם בבני אדם. ביהדות העיקרון המנחה הוא שעושר והצלחה הם מתנות האל. אלוהים מתייחס לבני האדם כאב לילדיו וכל האסונות שינחתו על האדם הם בגדר "שיעורים" מחנכים.

כולנו יודעים שיש גורמים המגבירים את הסיכוי להפוך לקורבנה של עין הרע: כמובן שכל המושך, מצליח ויפה הוא כמובן בעל הסיכוי הגדול ביותר לעורר קנאה. אנשים דגולים נתונים אף הם להשפעת האנרגיות המזיקות, אך בכוחם גם להטיל עין הרע על אחרים. עוד אמונות רווחות הן: לא להציג חפץ ברבים, או לדבר על בעיות ואסונות אפשריים מחשש לעין הרע.
כאמור, עין הרע יכולה להיגרם על ידי אדם הן במודע והן שלא במודע. הדיעות חלוקות לגבי השאלה מתי ההשפעה חזקה יותר, אם מישהו מקנא מתוך מודעות מלאה או שרגשות קנאה חולפים בו והוא כלל אינו מודע אליהן.

קיימות דרכים רבות להתגונן מפני עין הרע, בהן תנועות ידיים, קמעות, לחשים, כישופים שירי ערש ועוד. מנהג מקובל בקרב יהודי מזרח אירופה הוא לומר את צמד המילים "קאין עין הורא" (בלי עין הרע) בכדי להישמר מעין הרע. אם שרוצה להגן על ילדה יכולה להגיד גם את המלה “Unbeschrieen” (בלי לעורר מזל רע). ניתן גם להקיש על עץ או לירוק שלוש פעמים, אך יש לבצע זאת בסתר.
עוד מנהג נפוץ בקרב יהודי מזרח אירופה הוא להגן על תינוק על ידי קשירת חוט אדום לידו או לבגדיו התחתונים. בקרב יהודי ספרד מקובל דווקא לקשור חוט כחול מעוטר בחרוזים בצבע כחול. לא אחת השתמשו האמהות היהודיות בשירי ערש להגנת ילדיהם מפני עין הרע.

שמות ה' נחשבות למגינות מפני עין הרע. לכן ניתן למצוא שמות אלה בקמעות המקובלים להגנה מפני עין הרע, כמו מגן דוד, חמסה, צורת דג וצורת עין. אחת הדרכים להכנת קמע: יש לקחת לוחית מכסף או מנחושת, לכתוב עליה את האות ה' ולתת לילד לשאת אותה. תפקידו של הקמע הוא למשוך את עין הרע אליו במקום אל הקורבן, או לחילופין לדחות את העין הרע מהאדם. שימוש דומה לקמע יש למראה, שלפי האמונה, הודפת את עין הרע ומחזירה אותה למי שהטיל אותה.

ביהדות, יש אנשים מיוחדים המתמחים בהסרת עין הרע, שנקראים בפי יהודים ממוצא אשכנזי כ"Unsprechers". מומחים אלה מרפאים עין רעה בעזרת לחשים מיוחדים.
המנהג הוא להניח שבע חתיכות פחם בוערות בתוך כוס מים, לומר את המשפט "והעם זעק למשה והוא התפלל לה' והאש כבתה" ולתת לחולה לשתות מהמים.
המנהג הבא להסרת עין הרע היה נפוץ בכפרים במזרח אירופה: יש לקחת חופן מלח, להעביר מעל לראשו של ילד שפגעה בו עין הרע, לפזר מהמלח בפינות החדר ואת השאר לזרוק מעבר למפתן הדלת. יש כאלו שמחזיקים באמונה הבאה לריפוי השפעותיה המזיקות של עין הרע: על האם לנשק את הילד שלוש פעמים ולירוק לאחר כל נשיקה.

עוד אמצעי לביטול השפעתה של עין הרע המקובל גם בימינו: התכת עופרת על ראש הנפגע כשהוא מכוסה בממחטה ויציקת העופרת לצלחת ובה מים וסוכר. יש להתיך את העופרת וליצוק אותה למים תשע פעמים. אחר כך משפשפים את פני הנפגע במי הצלחת ואת השאר יוצקים על פרשת דרכים לארבע רוחות השמים.