חמסה, שום וזנב שועל

"קמע הוא עצם קטן, שאפשר שיהיה עשוי מחומרים שונים ואפשר שיהיה מורכב מפיסת נייר... על הקמע כתובה ברכה כלשהי, צירופי אותיות של פסוקים, שמות מלאכים או שמות קדושים אחרים. את הקמע נושא האדם על גופו או מניח בביתו בכדי להבטיח את שלומו, לשמירה מעין הרע או משדים ורוחות רעות". (וואלפדיה)

בשנים האחרונות, צבר תאוצה השימוש בקמעות. רבים נוהגים לעשות שימוש בקמעות לצורך מטרות שונות. חלקם עונדים תכשיטים המשובצים בקמעות, בהם תליון מסדרת חותמי המלך שלמה וטבעות חמשת המתכות. אצל אחרים תשתלשל חמסה ממחזיק המפתחות ויש כאלו שיצטיידו בקמע בהכנה אישית שהותאם במיוחד עבורם.

נושא הקמעות מופיע בגמרא, מסכת שבת. הגמרא אומרת: "אתמחי גברא ואתמחי קמע". כלומר, חפץ שפעל על שלושה אנשים נחשב קמע של מומחה. החזרה המשולשת מעידה על כך שישנה סיבה לא מקרית. גם ב"ספר היצירה" מופיע נושא הקמעות כצינורות שמחברים בינינו לבין השפע.

למעשה, לקמעות יש יכולת לפעול במציאות ולהשפיע עליה. הם טעונים באנרגיה שמטרתה לעזור לאנשים בנושאים שונים. הקמע נישא בדרך כלל על הגוף: כשהוא נתלה על הצוואר או נכרך על פרק כף היד והרגל. עם זאת, הוא יכול לשמש להגנה מאנרגיות שליליות כשהוא מתנוסס בפתחו של הבית (בדומה למזוזה) או על אחד מקירותיו.

לעיתים הקמע נושא עליו מסר כתוב המבטיח הגנה מפני הבלתי רצוי. קמעות אחרים ישאו דמויות סימבוליות. ישנם מקומות רבים בעולם, שבהם חלקי גוף של בעלי חיים משמשים כקמע למטרות שונות, בהם פרסות סוסים, זנבות שועלים ורגלי ארנבות.

הקמעות מלווים אותנו משחר ההסטוריה. בארץ ישראל השימוש בקמעות היה מקובל כבר בתקופה הפרה היסטורית, נועד להגנה מפני פגעים רעים וסייע בטיפול בבעיות שונות.

ידוע כי בתקופה הרומית והביזנטית היה השימוש בקמעות מקובל ונפוץ בקרב כל שכבות העם. עם זאת, ההבדל היה טמון בטיב הקמע: בעוד העשירים ענדו קמעות מזהב משובצים באבנים איכותיות במיוחד, בני המעמד הנמוך נאלצו להסתפק בקמעות עשויים מנחושת ופפירוס.

באותה עת, הקמעות נחלקו לכאלו שנועדו להגן מפני עין הרע ולהרחיק שדים וכאלו שמטרתם למנוע תחלואים ולסייע בטיפול במחלות קיימות. במקורות היהודיים, לעומת זאת, אפשר למצוא קמעות שתפקידם להגן על נשים הרות ותינוקות.