זרעים של החיים

תינוקות קטנים הם כמו זרעים של עצים. קטנים כאלה, לא ברורים, ומפתיעים ביכולתם לגדול, להסתגל ולהפוך להיות גבוהים, עצמאים וחזקים. כמו זרעים, גם התינוקות משנים את צורתם מאפונים קטנים, עגלגלים וחסרי ישע, והופכים עם השנים לעצים גדולים שצמרתם ועוצמתם נראים למרחוק.

במבט ראשון, קשה להתרשם מהעוצמה הזאת, כאשר מחזיקים ביד זרע של עץ אורן (כזה מן צנובר). קשה להאמין ולהבין לאיזה גודל הוא יכול לצמוח, ולמה הוא כבר יכול להתפתח. אבל, אם חושבים על כך לעומק (או לגובה), הרי שכל הנתונים והמידע הדרוש לצנובר להפוך להיות עץ אורן עצום, וגדול, חבוי בתוכו, מתחת לקליפה הקשה העוטפת את הזרע הטעים. בהתחלה, הצנובר אינו יותר מהבטחה להיות עץ, והתפתחות צמרתו לשמיים ושורשיו לבטן האדמה, תלויים ביכולתו להתחמק ממכרסמים, ציפורים, תולעים וחרקים אחרים, שישמחו למלא את כרסם בצנובר דשן ועסיסי. אבל, אם אותו צנובר ביישן וצר מימדים, יזכה לקבל מים, ומעט תשומת לב חמימה מהשמש, הוא כבר ידע (מעצמו) כיצד לגדול לעץ עצום, מפואר ושופע, אשר יארח בין ענפיו, מחטיו ואצטרובליו, מכרסמים, ציפורים, ומיליוני כנימות וחרקים אחרים; ואפילו ידע איך להביא לעולם (בעצמו) המוני צנוברים קטנטנים.

מפליא לחשוב כי גרגר צנובר זעיר וחסר ייחוד, מתפתח לבד וללא הדרכה, לעץ גדול מרשים ומכובד. למעשה, כל מה שצריך כדי להיות עץ, כבר חבוי בתוך הזירעון הקטן וידוע לו. הוא פשוט צריך זמן, קצת מים ומזון, וחיבוקים חמים ואוהבים של אמא שמש, כדי להתפתח ולגדול.

למרבה המזל (ולאכזבתן של האימהות הפולניות), התינוקות שלנו, כמו הזרעים, יודעים ומרגישים מה נכון, וכיצד להגשים את עצמם, כדי לגדול ולהיות ילדים, נערים, ולהתפתח ולהפוך לאנשים בוגרים ושלמים. בעייתם הגדולה של אותם אפונים מתוקים, היא בחברה סביבם וברצון של ההורים שלהם. אותו רצון, אשר מנסה לכופף את כיוון צמיחתם, למסגרות המקובלות, שהוא מוצא כמתאימות.

אבל, אם חושבים על כך לעומק, אין כל היגיון לנסות ולכוון ילד למסלול כלשהו בחיים, כפי שאין כל טעם לשכנע זרע של עץ חרוב לגדול להיות אקליפטוס. הלא זירעון קטן וחום של חרוב לא יהפוך אף פעם לעץ אקליפטוס רחב צמרת ואדיר מימדים. המקסימום שיצא ממנו (אם ילחצו עליו נורא), הוא עץ חרוב מתוסכל ועגום, שרוצה להיות אקליפטוס אבל לא יכול... או עץ חרוב מדובלל, אשר משוכנע שהוא אקליפטוס ענק. עם זאת, למרות חוסר ההגיון שבדבר, האגו שלנו שמתקשה להשביע את רעבונו, ומסרב לקבל את העובדה כי הילדים שלנו יודעים בעצמם את מה שהם רוצים בחיים. אותו אגו רודן, משכנע אותנו (במיליוני דרכים מתוחכמות), כי אנחנו יודעים מה טוב לילדים שלנו, ואם נכוון אותם, יצליחו הם היכן שנכשלנו...

אז עכשיו, כשאתם מחזיקים בידיכם זרע קטן של החיים, ורוד ומתוק, אל תשכחו כי עיקר תפקידנו כהורים הוא לתת לזרעים כאלו מזון מים, והרבה תשומת לב של אהבה וחום, ולסייע להם להתפתח בכיוון שיבחרו; וכפי שכל שיח ורדים בוחר לעצמו (ועם עצמו) את גוון הפרחים שהוא מצמיח (ולא יעזור אם אבא ואמא ורד ירצו שהוא יגדל ורדים בגוון ורוד עמוק ולא סתם ורוד בהיר), ככה עלינו ההורים לתת לילדים שלנו לבחור את הגוון שמתאים להם בחיים, ולהמשיך לאהוב אותם, בלי שום תנאי.

אם תשאלו את האגו שלכם, הוא בטח יספר לכם שמדובר במשימה בלתי אפשרית. אבל, אם תניחו לו, ותוותרו עליו, תגלו שנורא פשוט וכיף לגדל ילדים. הלא כל המידע והנתונים הדרושים להתפתחותם השלמה, מצוי בגופם ובנפשם, ורק צריך לאפשר להם לבחור את דרכם בחיים, לאהוב אותם …. ואם אפשר גם לסייע להם להגשימה .....
אהבתנו היא כמו מים. בלעדיה, לא יוכל הנבט הקטן לגדול ולהפוך לעץ אנושי בוגר, גדול ושלם.

עפר אשכנזי ינחה סדנאות בפסטיבל סגול - הפסטיבל הרוחני הראשון בישראל ,אשר יתקיים בפעם ה-14 בכפר נופש דור-חוף דור ב-3-4-5 במאי 2007