נאמר ש"לא טוב היות האדם לבדו" ומצד שני "הגיהינום הוא הזולת." קשה להיות לבד- אבל קשה לא פחות להיות ביחד. בכל זאת, רוב בני האדם בחרו ובוחרים את היחד, משום שהם משתוקקים לקשר. הסיבה לכך היא שבני האדם נועדו לחיות באחדות. היקום התחיל את קיומו כאחד ובריאת הדברים הנפרדים לא שינתה את הגרעין של האחדות. מעבר לכל הנפרדות של היחידים זורמת אחדות רוחנית, נפשית ואפילו פיזית והיא מושכת את הבריות זה אל זה בכוח עז ובלתי מודע.
המחלוקות והמלחמות מסתירות את הניצוץ האלוהי, המאחד והאוהב שנמצא בלב כל אחד. לולא הניצוץ הזה העולם לא היה מתקיים אפילו שעה, אחת משום שהמלחמות היו הורסות את העולם, כבר לפני אלפי שנה. השאיפה להתקיים באהבה, הרמוניה ואחדות, מושכת את בני האדם זה לזה, גם אם הגשמת האחדות פירושה כאב וסבל. לנפרדות סיבות משלה, כמו התפתחות והעשרה ובריאה חדשה, אך היא משנית לייעוד של האדם, שהוא אהבה ואחדות, למרות הקונפליקטים.
האחדות שביסוד העולם אחראית ליצירת חברה, כבר מתחילת האנושות הקדמונית. בכל התקופות ההיסטוריות נוצרו מבנים חברתיים וקשרים חברתיים, החל מזוגיות ומשפחה ועד לשבט, עם ודת. בעבר הרחוק האחדות הזאת הוחזקה על ידי מיעוט של חזקים, ששלטו ביד ברזל על רוב של נשלטים. הם יצרו היררכיה ולא נמנעו מהקרבת החלק חסר הכוח במשפחה, בשבט או בעם. החלש שירת את החזק וציית לחזק, ובהיותו חסר זכויות, לא זכה אפילו לשכר, הערכה או להכרה. מבנה חברתי זה שמר על יציבות הכרחית, שנשענה גם על כוח וגם על שכנוע. הפיתרון של אחדות עם קונפליקטים היה דיכוי והתעלמות מהזולת. עם זאת, המלחמות הרבות מעידות על כך שהדרך הזאת גבתה מחיר דמים עצום. בין המלחמות היו תקופות של שלום יחסי, שנשמר עד היום בעזרת גדרות, חומות או גבולות.
החדשות הטובות
בתקופה הנוכחית התהפכו היוצרות, לפחות בחברה המערבית. האינדיבידואליות החליפה את מוסדות החברה העתיקה. רבים לחמו כדי להגשים את החופש של הקבוצה שלהם, העם שלהם, המין שלהם, הגזע שלהם, המקצוע שלהם, הסטטוס שלהם, עד שהגיעו לאינדיבידואל של היום, על הטוב והרע שבו. שלב האינדיבידואליות הוא הכרחי, משום שהאדם לומד להיות אדם שלם ולא איבר אחד או סטריאוטיפ אחד בתוך חברה. האדם צריך קצת להיות לבד, כמו מתבגר שמתרחק מהוריו. לאחר שהוא לומד מיהו ולמה הוא מסוגל - הוא חוזר אל היחד.
אלא שהחברה המערבית היום נתקעה בתוך האינדיבידואליות. השליט איבד את כוחו לכפות את עצמו על הזולת, אבל המשפחה מתפוררת והזוגיות אינה מחזיקה מעמד. המשפחות מצטמצמות יותר ויותר עד שהן הופכות למשפחה של אדם אחד, הורה אחד וילד אחד. הקשרים כיום לא מחייבים ולא רצופים. הרבה בני זוג נפרדים ופוגשים בחדשים, לא רק במסגרת קשרים זוגיים, אלא גם קשרים חברתיים, חוגים לימודיים או בידוריים או במקומות עבודה מתחלפים.
ובכל זאת קיים הרעב הטבעי, האמיתי, לאחדות ולקרבה חברתית ולאושר חברתי. כמה נחמד היה אילו ניתן היה לחיות בקבוצות גדולות של חברים, שהיו מספקות חברות כפיית, שיחות סתמיות או רציניות, טיולים משותפים, שירותים משותפים, עזרה בעבודות הבית, בייבי סיטר וגם מביאים משכורת הביתה, בלי הלחץ להטיל הכל על אדם אחד או שניים. למרבה הצער, ניסיונות בכיוון הזה לא החזיקו מעמד. בשנות השישים הוקמו קומונות שלא החזיקו מעמד זמן רב וגם הקיבוצים איבדו את השיתוף אליו ייחלו בתחילת ייסודם. נראה כאילו זאת משימה כמעט בלתי אפשרית, להגיע לאחדות המיוחלת והאדם נידון לנוע בין בדידות ובין יחסים מלאי קונפליקטים או להדחיק את הקשיים.
מייאש!
החדשות הטובות הן, שלמרות הכל אפשר לפתור את הבעיה. זהו רק עניין של זמן עד שייבנו מבנים חברתיים נעימים ונוחים לאנושות. זה יכול לקרות תוך 20 שנה, 200 שנה או 2000 שנה, תלוי במידת האופטימיות והנכונות.
איך עושים את זה
תחילה מוטב להכיר בכך שיחסים באופן כללי, הם בעלי פוטנציאל לחיכוך שעשוי לגרום לאי נוחות. כך נברא העולם. העולם הוא תוצאה של תנועה שנוצרת מתוך חיכוך. עולם עומד לא יכול להתקיים אפילו לא רגע אחד. החיכוך מצוי בטבע וגם בטבע האנושי. הסלעים מפריעים למים לזרום בחופשיות ומצד שני המים שוחקים את האבנים. הוא רוצה לצפות במשחק כדורגל, היא רוצה לראות סרט קולנוע. במשך החיים היא משתנה, הוא משתנה. רבים מצפים לאידיליה ומתאכזבים עם המכשול הראשון. הם לא מודעים לכך שרק ההשלמה עם החיכוכים תיצור את האידיליה.
עוד אבן נגף אחת בדרך לאחדות, היא הפחד לאבד את האינדיבידואליות, את השונות, את הייחוד. מראית העין של המציאות מטעה. בני האדם כל כך דומים אחד לשני וכל כך קשורים זה לזה בעבותות בלתי נראים, שנדרשת עבודה בלתי פוסקת, כדי ליצור הפרדה ולשמר אותה. אף אחד אינו רוצה לאבד את הייחודיות שהוא השיג בעצמו או דרך הקבוצה שלו, לאחר העמל הרב שהושקע בה. האגו איננו מוכן לוותר על הייחודיות שלו.
הדרך ליישב את הבעיות האלו היא מודעות: על האדם להבין את עצמו ולהבין את זולתו. לפעמים ניתן למצוא צד שלישי שיעזור בהבנה או יתווך בין השניים. התקופה שלנו היא תקופה של תחילת מודעות המונית, בה ניתן למצוא מגוון עצום של אפשרויות למודעות רוחנית, פסיכולוגית ובין אישית.
מידע זורם כל הזמן ספרות, באינטרנט, בבתי ספר שונים ובין אנשי מקצוע. אמנם לא תמיד אנחנו מוקפים באנשים שאינם מתאימים לנו, אבל במקרים רבים אנו מתנתקים מהזולת, למרות שיש סיכוי רב לשיתוף פעולה מלא אושר. המודעות מאפשרת לנו גם להכיל את השונות של הזולת. היא מאפשרת לנו להבין שעולמו הפנימי של הזולת דומה לשלנו ורק הביטוי החיצוני של הפנימיות שלו שונה. הוא מבטא את הכאב שלו בצורה שונה, ואת שמחתו בצורה שונה ואפילו האלוהים שלו נראה שונה.
המודעות מאפשרת דיבור עם הזולת, ושיחה משותפת מאפשרת למצוא יחד פתרונות. בפתרונות אלו כל אחד מהצדדים מכיל את עצמו ואת האחר. כל אחד נכנע במשהו לזולת. ההכלה פירושה לזהות את מה שנמצא אצל האחר בתוכי. זוהי גם למידה. בכל פעם שאני מזהה משהו בעצמי אצל הזולת, אני לומד יותר ומתפתח יותר.
מודעות והכלה - אלו מילות המפתח. ההכלה היא האחדות, ההכלה היא האהבה. לאהוב פירושו להכיל את העולם. היחיד מכיל את היקום.
גליה קופליס היא חוקרת רוחנית