ביירון קטי , אמריקאית מקליפורניה, הגיעה לפני כ-20 שנה לרגע של הארה, בעקבותיו חיברה את שיטת האימון "לאהוב את מה שיש". בעזרת השיטה ניתן להגיע לתחושת שלמות ושלווה עמוקה.
בבסיס השיטה עומדים "ארבע שאלות והיפוך אחד", שמזמינים אותנו לחקור כל סוגיה בחיינו:
האם זה באמת נכון?
האם יש לנו דרך לדעת שזה באמת נכון?
ואיך אנחנו מתפקדים כשאנחנו פועלים מתוך הפרספקטיבה הזו?
ומי או מה היינו ללא האמונה (או המחשבה) הזאת?
לפי השיטה יש לשפוט את האחר, לכתוב את השיפוט, לשאול את 4 השאלות ולהפוך את הכתוב. החקירה הפנימית הזאת מאפשרת לנו להבין מזווית אחרת לחלוטין את המחשבות המוכרות שלנו, ולשנות את הדרך שבה אנו רואים את עצמנו, את הסובבים אותנו ואת החיים בכלל. בעזרת "העבודה" אנשים עשויים לחוות מהפך רדיקלי בהתמודדות עם סוגיות מוכרות ומעיקות, כמו איך אפשר להפסיק לסבול? מה לעשות כשלא מצליח לי כמו שרציתי? מי יכול להבין אותי באמת?
קטי הגיעה להבנה, שכאשר האמינה שמצב מסוים אמור להיות אחרת ('בעלי צריך לאהוב אותי יותר', 'הילדים שלי צריכים להעריך אותי') היא סבלה. כשהיא לא הקשיבה למחשבות האלו, היא הייתה שלווה. בהבזק של תובנה, היא מצאה שהניסיונות שלנו למצוא אושר פועלים בצורה הפוכה. ולכן, במקום לנסות ללא תועלת לשנות את העולם ולהתאים אותו לצורה בה אנחנו חושבים שהוא צריך להיות, אנחנו יכולים להטיל ספק במחשבות האלו, ובאמצעות קבלת המציאות כפי שהיא, לחוות חופש ואושר מעבר לכל דמיון.
החקירה הפנימית באמצעות 4 השאלות וההיפוך, מגלה לנו שמה שגורם לנו סבל, הוא לא מה שקורה במציאות, אלא הציפייה שלנו שדברים בעולם יקרו אחרת ממה שהם קורים.
לדוגמה, המוח שלי יכול לספר לי סיפורים מדהימים על מוגבלותו של בן זוגי או על צרות העין של עמיתה לעבודה או על חוסר הצדק העולמי בכלל. המחשבות טסות בתודעתי ומשחזרות את עצמן ללא שליטה. כשאני מספרת לעצמי שהילד שלי מזלזל בי, שזה נורא לשקר, שאמא שלי הרסה לי את החיים, שאסור לשפוט אנשים, שאולמרט, אבו-מאזן או בוש מחבלים בשלום אני מיד סובלת. למה? כי מתחת למחשבה הגלויה, מונחת ערמה של אמונות נסתרות על החיים, דבוקות זו לזו כמולקולות בלתי נפרדות, שמחזיקות את המבנה המפואר של זהותי, זו שנרכשה בלי משים, אך בעמל רב, במהלך החיים.
אמונות כמו: 'אנשים, ובעיקר בני זוג, צריכים להבין זה את זה'; 'אמהות אמורות לתמוך בבנותיהן'; 'מנהיגים מופקדים על השלום בעולם', התקבעו להן אי שם בתודעתנו. למרות שהן מעולם לא נחקרו, הן מייצגות לכאורה את האמת. למעשה האמונות הללו אינן תואמות את המציאות, כפי שרובנו מכירים אותה, אבל אנחנו מתעקשים לאחוז בהן ולהתגעגע אליהן, וכל פעם להזדעזע מחדש כשהן לא מתגשמות.
מיישמים את השיטה
לשם הדוגמה, נבחן את הקביעה: 'אמא שלי הרסה לי את החיים'.
שאלה 1: האם זאת האמת? כששומעים את השאלה בפעם הראשונה, הדחף הראשוני הוא לענות "בטח", הרי שנים אני מחזיקה בסיפור הזה (שהיא הרסה לי את החיים), וכל בר דעת יסכים אתי, שמה שאמא שלי עשתה זה לא אנושי. כאן באה לעזרתי השאלה השנייה:
שאלה 2: האם יש לך דרך לדעת שזה באמת נכון? וואו! אני נושמת עמוק, ומגלה שאין לי. לא, אני לא יכולה לדעת מה היה קורה אילו אמא שלי הייתה אחרת. אילו היא לא השפילה אותי לפני חברותי, אילו לא זרקה את החפצים שלא סידרתי, אילו... אין לי דרך לדעת איך היו חיי נראים אילו כן או לא קרה מה שקרה ולהיפך. אולי הם היו נהרסים הרבה יותר?
שאלה 3: השאלה השלישית מאפשרת לי לגלות איזה מחיר אני משלמת על אחיזתי באמונה הזאת: איך אני מתפקדת כשאני פועלת מתוך הפרספקטיבה הזו? כלומר, ברגע שאני מאמינה למחשבה שאמי הרסה את חיי, אני מפנה לה את הגב, טורקת את הטלפון, מעליבה אותה, מפנה אליה מבטים ידועים. בשאלת משנה לשאלה 3, ניתן לבדוק: איך זה מרגיש ב??פנים? סביר להניח שהתשובה היא: זוועה. אני לא אוהבת את עצמי כשאני מתנהגת ככה. אני גם פוגעת וגם מרגישה קורבן.
שאלה 4: מי או מה הייתי בלי האמונה הזו? בשאלה הרביעית מתחילים להתקרב לגאולה: לוקחים זמן, צוללים פנימה ומגיעים לתובנות מהממות. התובנה ה"גרועה" שבהן היא אני לא יודעת. כמובן שאני לא יודעת, הרי מעולם לא הכרתי את עצמי ללא האמונה שאמי הרסה את חיי. תחילת השחרור הגדול היא אי-הידיעה הזאת, משום שבמצב הקודם, הקפוא, הסובל יש ידיעה, כביכול. אני יודעת שאמי אחראית על הריסת חיי. עכשיו, כשאני חוקרת את ה"ידיעה" הזאת, אני עומדת מול האפשרות שאין לי מושג מי אני בלי הסיפורים שלי: מפחיד. נפלא.
ההיפוך: שלב החקירה שמחבר אותנו למעשיו?ת של כל תהליך הזה. עלינו להגיד לעצמנו כל משפט ש?כ??תבנו וחקרנו בהיפוכים, ולבדוק אם הטקסט המהופך מתאים לאמת הפנימית שלנו, בצורה שמשתווה או מתעלה על ה"אמת" שסיפק לנו המשפט המקורי:
אמי הרסה את חיי אני הרסתי את חיי.
אם קשה לנו למצוא בתוכנו את הכוונה, אפשר לומר במקום זאת: "המחשבות שלי הרסו את חיי". הרי בלי המחשבות אין לי מושג מי הייתי. היפוך אפשרי נוסף: אמא שלי לא הרסה את חיי - עכשיו אחרי שחקרתי ברור שזה יותר אמיתי מהמשפט המקורי שכתבתי.
החקירה, ובשיאה ההיפוך, מעוררים תובנות בלתי צפויות בתודעה האוטומטית שלנו: אם כשאנחנו מתנגדים ל"מה שיש" = המציאות אנחנו סובלים, הרי אי-התנגדות = אי סבל. כלומר, יש דרך לפגוש את המצבים המוכרים וה"תקועים" שלנו בהבנה חדשה ולהשתחרר מהם.
תרגול עצמי
למרות הכל, מדגישה קטי כי אין מדובר בתרופת קסם או בפתרון מהיר. "העבודה" היא תהליך מתמשך ומעמיק של חקירה עצמית. ככלות הכל, יש שפע של אמונות להשתחרר מהן בעולמנו. שניים מתוך הספרים שהוציאה קטי לאור, תורגמו לעברית וסדנאות בשיטה, מתקיימות ברחבי העולם ובארץ. ניתן להתחיל ולתרגל באופן עצמאי, באמצעות הלינק המצורף: 'השיטה של קייטי ביירון - תרגול עצמי'.
הכותבת, ארנינה קשתן תנחה סדנה בפסטיבל "סגולה" - פסטיבל לנשים בלבד, שיתקיים בכפר נופש נחשולים (ליד חוף דור) ב-16-17 בפברואר, ויכלול סדנאות נשיות בנושאים שונים, מופעי בידור, תערוכת ציורי נשים, טיפולים ועוד. פרטים נוספים באתר הפסטיבל.