אנשי המלח

מלח הבישול, או בשמו המדעי, נתרן כלורי, הוא מינרל טבעי שכולנו צורכים. מלבד טעמו הדומיננטי, הוא אינו מרשים במיוחד וצבעו, ריחו ומראהו נראים טפלים, אולם בתוכו הוא נושא כוח רב ואנו זקוקים לו תפקוד תקין מבחינה פיזיולוגית ורוחנית: יש לו תפקיד חיוני במערכת העיכול, הוא מהווה מרכיב משמעותי בדמעות, הוא נמצא בזיעה, עוזר בגירוש רוחות רעות, מסיר עין הרע, נותן ברכה ובהומיאופתיה משתמשים בו לריפוי אהבה נכזבת.

עניין אותי לדעת כיצד קיבל המלח תפקיד חשוב כל כך בטקסים ובפולקלור. החלטתי לבדוק מהו סודו של המלח, מה תפקידו ומדוע הוא חשוב כל כך חשוב לקיומינו.

את הרמז הראשון לחשיבותו של המלח נמצא בתנ"ך, שם אנו פוגשים את המלח במספר מקומות. החשובים והבולטים שבהם, מופיעים כאשר בני ישראל צוו להשתמש במלח כדי לשמר ולהכשיר את הבשר. את המלח נפגוש גם בפרשת לוט, כאשר אשת לוט הביטה אחורה והפכה לנציב מלח והביטוי "ברית מלח" משמעותו ברית עולם, שאינה ניתנת להפרה. ברית זו מוסברת בספר מעם לועז, דרך סיפור הבריאה: מסופר כי כאשר אלוהים הפריד בין הרקיע למים התמרדו המים התחתונים והתהומות ורצו להיות גם הם למעלה. כפיצוי נתן להם אלוהים את המלח והבטיח כי כל קורבן יהיה בו מלח וכי המלח יבוא מן הים.

מעניינת העובדה כי עוד לפני שגילה המדע את הפוטנציאל הטמון בנתרן, הכירו האלכימאים בפוטנציאל הגלום במלח ובתכונות שלו. באלכימיה נקרא המלח "האש שנולדת מן המים", וייחסו לו חשיבות רבה, כיוון שהוא מייצג גם את הגוף הפיזי וגם את הגופים הרוחניים ומאחד בין כולם.

כל "מכשף מתחיל" יודע, כי המלח הנו מרכיב חיוני הנחוץ כדי להוציא עין הרע וכדי להיפטר מרוחות רעות. הוא מופיע כמרכיב חשוב כמעט בכל פולקלור העוסק בהסרת כישופים, רוחות ואנרגיות רעות. במרוקו ובארצות ערב נהוג לפזר מלח בפינות הבית לשם הוצאת הרוחות הרעות מהבית, ואם אין – לפחות להגיד "מלח-מים".

בגרמניה היה נהוג לפזר מלח סביב מיטת התינוק והרומאים נהגו לשים מלח על שפתי התינוק. במקומות רבים נהוג גם לברך בעזרת המלח. למעשה המלח אינו מרחיק רוחות רעות כי אם מתפייס עמן והנחת המלח במקומות שונים בבית, היא מנחה הניתנת לרוחות המשמשת כברית בין שוכני הבית והרוחות. לאחר שהרוחות מתכבדות מן המלח הן לא יטרידו את שוכני הבית.

בתקופה הקדומה נחשב המלח למינרל יקר ערך ודברים נמדדו ונמכרו על פי משקלם במלח. החיילים הרומאים קיבלו את שכרם במלח ומכאן המילה הלועזית "salary" שהנה נגזרת של המילה "salaria" (מלח בלטינית).

גוף אדם בוגר צורך 10 גרם מלח ביום ומכיל קצת יותר מ- 200 גר' מלח, כאשר 45 גר' מהם מומסים בדם. המלח הנו מרכיב חיוני לחיים והגוף משתמש בו בין היתר לייצור חומצת המלח, שבזכותה אנו מעכלים את המזון. מחסור במלח יזיק לנו ואף יכול לגרום למותנו, אך מצד שני עודף מלח יזיק ללב ולמערכת הדם ועלול לגרום למוות.

כדי להבין טוב יותר מה הוא המלח, המשכתי לחפש בהומיאופתיה. בתהליך הפרובינג (אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור למאמר "חוט הגורל") ניתנו למתנדבים תרופה הומיאופתית המופקת ממלח (Natrium-Muriaticum). לאחר שנאספו כל הסימפטומים התקבלה תמונה מפתיעהף

"אנשי המלח" - אלה אשר יתגלה במהלך התשאול כי התרופה ההומיאופתית המופקת ממלח מתאימה להם, הם אנשים סגורים, נוטים להתבודד ובעלי נטייה חזקה לאחוז בעברם.
המושג "הזמן הוא המרפא הטוב ביותר" אינו נכון לגבי אנשים אלו, עבור אנשי המלח הזמן רק מחריף את הכאב ומגביר את תחושת העלבון או הכישלון שהם חשים בעקבות אירועים שונים בחייהם.

אחד התכונות הבולטות והחשובות של אנשי המלח היא הנטייה להתבודדות. אנשי המלח אינם אנשים חברותיים במיוחד והם מעדיפים להיות לבד או במסגרת חברתית מצומצמת. הם מפחדים להיפגע, ומפחדים שינטשו אותם ולכן לרוב לא ינסו להיכנס לתוך הרפתקאות רגשיות וקשרים אישיים. אם בכל זאת הם נפתחו ולמרות הזהירות הם נקשרו רגשית ונפגעו, הם ייצאו מאיזון. הם יסגרו, ישקעו בדיכאון ויפתחו נטייה לשקוע בעבר. ההתאוששות מאד ארוכה אצלם, והם יישארו בעבר זמן רב. נראה כאילו אין להם מספיק כוח כדי להמשיך הלאה בחייהם. זו הסיבה שתרופה זו היא אחת התרופות המרכזיות אשר, בין השאר, עוזרת בריפוי אהבה נכזבת.

לאנשי המלח יש תחושת אחריות גדולה. בגלל הרגישות שלהם לנושא הפגיעות, הם נוהגים במשנה זהירות וידאגו שלא לפגוע באחרים. אם הם פוגעים באחרים הם מיד ירגישו אשמה. פעמים רבות הם אינם יכולים להפסיק את המחשבה, כי הם גרמו סבל או כאב לאחרים.

אנשי המלח מאד מפותחים מבחינה מנטלית. הם אובייקטיביים, בעלי שליטה עצמית גבוהה והם נוטים להפעיל שיקולים הגיוניים ולשלוט בעולמם ממקום של ההגיון. מצד שני, לא מפתיע לגלות כי מבחינה רגשית הם אינם בוגרים מספיק ומתקשים להביע את הרגשות שלהם. אנשי המלח הם אנשים עצורים היודעים לחשוב לפני שהם מביעים רגשות. גם מבחינה פיזיולוגית הם יסבלו מעצירות וזו למעשה ביטוי של העצירות הרגשית שהם חשים. העצירות הרגשית הנה חלק ממנגנוני הגנה, שנועדו לעזור להם לתפקד. בתחושה הפנימית שלהם הם מרגישים כי מנגנונים אלו עוזרים להם לשרוד. משקאות משכרים מסייעים להם להסיר מחסומים והופכים אותם לאנשים שונים המשוחררים ונטולי עכבות.

אנשי המלח מתקשים לבכות כשהם עצובים. הדמעות פשוט לא יוצאות להם מהעיניים. הם לא אוהבים שמנחמים אותם. הם אוהבים להמליח את מזונם. אנשי המלח מאד חרדים לפרטיותם וזה יבלוט במיוחד בטבע או בשירותים ציבוריים – שם הם יתקשו להתרוקן, כל עוד הם לא ירגישו לבד לגמרי. מוטיב זה יופיע פעמים רבות גם בחלומות שלהם. חלום נוסף השכיח אצל אנשי המלח שגם הוא מבטא את הפחד מחדירה לפרטיות, הוא חלום על גנבים הפורצים לדירה שלהם כשלחלומות מסוג זה יהיו ווריאציות רבות.

מספרים על מלך שכעס על בתו וכלא אותה, כיוון שכשהיא נשאלה כמה היא אוהבת אותו היא ענתה לו: "כמו המלח". לאחר זמן מה הזמינה הבת את אביה לארוחה מלכותית אותה היא בישלה עבורו. כשטעם המלך את האוכל התרגז שוב כיוון שהאוכל היה כל כך תפל, עד שלא היה מסוגל לאכול אותו. כשדרש הסבר ביתו אמרה לו שבדיוק כפי שלא ניתן לאכול ללא מלח, כך גדולה אהבתה לאביה וללא אביה חייה תפלים.

סימבול המלח קשור קודם כל בחיים ובטעם החיים. כפי שאוכל ללא מלח יהיה תפל, כך המלח מייצג את העניין בחיים ונותן טעם ועידון לחיים. כיוון שנעשה שימוש במלח כדי לשמר ולהכשיר את הבשר, נגזר מכך כי המלח מסמל את היכולת לשמר מצבים ולרפא. לראיה אנו רואים את מעיינות המרפא הנמצאות בים המלח ואת כוחו לרפא.

אשת לוט הביטה אחורה והפכה לנציב מלח. רעיון זה מסמל יותר מכל את הרעיון העומד מאחורי המלח המייצג שימור ועצירה, כשאשת לוט הביטה לאחור היא בעצם לא רצתה להמשיך הלאה וזו הייתה שגיאתה.

בנצרות המלח מסמל טוהר, חכמה ויציבות. הוא מייצג את הטוב, הנבחר והנעלה. זהו סימבול לאיכות, שלמות והצלחה שלא ניתן לערער עליהם.

המלח מופיע בטבע בשתי צורות: גביש ומומס. מלח המומס במים הנו סימבול ליכולת מיזוג וויתור על האגו. מצד שני, התפלת המלח מייצגת יכולת אינדיבידואלית ואת והמחשבה להתבלט ולהתבדל ולצאת למסע של חרות פנימית.

כשאורח מגיע הביתה מקובל לתת לו לחם ומלח כדי לברך על האירוע. בסין נהוג שהחתן נותן לכלה בטקס הנישואין ככר לחם, כדי שלעולם לא תהיה רעבה וקערת מלח כדי שברית הנישואין שלהם תחזיק לעולם. סוחרים בעבר הרחוק נהגו לפזר קורט מלח בידם, בזמן לחיצת הידיים כסמל לברכה ולכך שהעסקה לעולם לא תופר. מכאן ניתן ללמוד כי המלח הנו סימבול העוסק בשימור, ביציבות, קביעות ובבלתי ניתן להשחתה.

מצד שני למלח יכולה להיות השפעה מזיקה והוא יכול לסמל חוסר פריון, ריב וחוסר ישע שימוש לא נכון בו עלול להזיק. לא מומלץ להרגיז את המלח וזריקת מלח בין הרגליים היא פעולה הגורמת לריב, כיוון שאסור לדרוך על מלח. כשרוצים להחריב את האדמה זורעים בה מלח, הביטוי "לזרוע מלח על הפצעים", הוא ביטוי המייצג כאב וסבל.

הבכי והזיעה הם נוזלים שהגוף מוציא בהם מלח. מעניינת העובדה כי שתי פעולות אלו קשורות לכאב, אשר מהווים מרכיב חשוב בהתפתחות שלנו, בזכותם נוכל ללמוד ולהתפתח מהר יותר.

למלח יש צדדים ואיכויות רבות, וכולן עוסקים בשימור הקיים. אופי השימוש בו הוא זה שיקבע את האיכות. אנו יכולים לעשות בו שימוש כדי לשמר מערכות יחסים ולכבד בריתות והסכמים, אך אנו יכולים לעשות בו גם שימוש לא נכון שייקבע את מי שאנו ויגרום לנו בעבר.

כמו בכל דבר בחיים, חשוב לשמור על האיזון ובמקרה זה, כמו במזון – יותר מדי מלח זה לא טוב ומעט מדי מלח יהפוך את חיינו לתפלים.

הכותב:
© מנדלבוים שגיא. עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 12 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.