שמיניות באוויר

מספרו האטומי של החמצן, מספר רגליו של העכביש, מהירות, יעילות, חן ואינסופיות - המספר 8 בטארוט, בתנ"ך ובחיים

שגיא מנדלבוים
27/12/2006

שמונה הוא מספר טבעי. הוא יושב בטוח ויציב בין 7 ו-9 ומחבר ביניהם: הוא משלים את הרוח של המספר 7, מוסיף לה מעשיות ומשמש כיסוד לתהליך הסיום, אותו מייצג המספר 9. הוא מספר מלא סודות, רוחני, אך גם ארצי ואין טוב ממנו בעבודה ובפעולה. הוא יעיל, מהיר ותקשורתי, אך גם מלא סבלנות וחכמה.

צורתו הזורמת מעידה על אופיו המהיר והיעיל, על הזריזות והחן בהם הוא ניחן וכן על השינויים שהוא מכיל בחובו. צורתו היא סוג של ספירלה, המייצגת נצחיות ואת מחזוריות החיים. צורה זו היא המעניקה לו את הסבלנות, הרוחניות, הניסיון והחכמה. השילוב של כל אלה, הם השילוב המנצח אשר מביא את המספר למקום של הצלחה ושגשוג.

רשימת ייצוגיו של המספר 8 בתרבותה האנושית ובחיי היומיום היא אינסופית: 8 הוא מספרו האטומי של החמצן, לעכבישים יש 8 רגליים, 8 ימי מילה, שמיני עצרת (זהו היום השמיני הנוסף לאחר 7 ימי חג). גישות מסוימות בנצרות מאמינות כי גיל שמונה הוא הגיל בו מתחילה הבגרות הרוחנית וכי נפש צעירה מגיל 8 אינה יכולה לחטוא. הסינים רואים במספר זה כמספר של מזל ואף מרבים להשתמש בו בקביעת תאריכים חשובים, זהו המספר המייצג את האינסוף (רק שאז הוא יהיה על צידו).

לדעתי המקום שמייצג את השמונה בצורה ההולמת אותו ביותר, נמצא בתחום המוזיקה: באוקטבה (Octavus שמשמעותה שמונה בלטינית). האוקטבה היא מרווח מוזיקלי הרמוני ומושלם. לדוגמה, האוקטבה המציינת את המרווח בין שמונה תווים, כאשר הראשון והאחרון יהיו למעשה אותו התו.

משהו קצת לא מסתדר ברעיון של להכניס 7 תווים לתוך אוקטבה, שלמעשה מייצגת את המילה שמונה. מה בעצם אנחנו עושים כאן? אנחנו מנסים להכניס 7 לתוך 8 וכדי שזה יעבוד טוב, אנחנו פשוט "דוחפים" את אחד מהתווים שיש לנו שוב. האם באמת אנחנו מצפים שזה יעבוד? האם רק בגלל שנחזור על התו הראשון, נקבל משהו מושלם והרמוני?

את התשובה אתם יכולים לגלות לבד: נסו לשיר: דו-רה-מי-פה-סול-לה-סי וזהו! בלי הדו.
בלי הדו זה ירגיש זיוף. נרגיש שחסר שם את הסיום, שחסרה הפואנטה. הסיום הזה הוא המספר שמונה: זהו הסוף שהוא גם ההתחלה, הוא התוספת שהופכת את הכל למושלם. 8 הוא סוד החיים ושמונה זה מה שאנו צריכים כדי להביא כל דבר להרמוניה.

החיים שלנו מורכבים מאוקטבה אחת גדולה:
האוקטבה של ימי השבוע: אנו מתחילים לעבוד ביום ראשון ועובדים שישה ימים. ביום השביעי אנו נחים ונרגעים ואז מגיע היום השמיני. זהו לא רק שוב יום ראשון, כי אם גם המשך של היום השביעי - זהו היום המייצג את הסוף שהוא גם ההתחלה. ביום הזה הכל מתחיל להשתנות, שם נתחיל ליישם את כל התובנות הרוחניות עליהן חשבנו בזמן חופשת השבת שלנו. וכך, שבוע אחר שבוע חוזרת אותה מנגינה, אותו פזמון ובכל יום ראשון זהו שיר חדש המוכר לנו מהשבוע הקודם והרעיון של השמונה, של היום השמיני, הוא זה שהופך את החיים להיות כה הרמוניים ומושלמים.

עוד בוואלה!

אמן פאות ותוספות שיער, יש דבר כזה?

בשיתוף המרכז לפתרונות שיער

בתנ"ך המספר שמונה והיום השמיני מופיעים 58 פעמים, אולם פעם אחת נראית לי חשובה במיוחד: הפסוק בו מתייחס התנ"ך לשמיני עצרת: ב??י?ו?ם ה?ש???מ?ינ?י מ?ק?ר?א ק?ד?ש? י?ה?י?ה ל?כ?ם, ו?ה?ק?ר?ב?ת??ם א?ש???ה לה', ע?צ?ר?ת ה?וא, כ??ל מ?ל?אכ?ת ע?ב?ד?ה ל?א ת?ע?ש?ו?" (ויקרא כ"ג 36).

רש"י הופך את הפסוק הזה למשל יפהיפה, בו המלך (אלוהים) מזמין את בניו (בני ישראל) לסעודה גדולה לכמה ימים, אולם לאחר היום השביעי, כשהגיע הזמן ללכת, הוא אינו יכול להיפרד מהם ומבקש מבניו כי יהיו עמו עוד יום אחד. וכך, היום השמיני של החג אינו יכול לחזור להיות יום חול רגיל והוא מקבל מהקדושה של שאר ימי החג.

אני רואה בפסוק הזה דבר נוסף: נראה לי שבדיוק כפי שהמלך מבקש מבניו שיישארו עמו עוד יום נוסף, כך הקדושה של היום השביעי מבקשת כי ידבק ממנה מעט ביום הראשון. וכך אנו ביום השמיני, מתבקשים לא לרוץ לתחילת השבוע ולשכוח את הכל. עלינו לזכור את הרוח שדבקה בנו, להבין מדוע אנו עושים את מה שאנו עושים ואז, עם התובנות האל להתחיל את היום החדש.

אם כך, ביום השמיני אנו מתבקשים לחבק את הישן ולאמץ את החדש ולהפוך את השבוע החדש להרמוני, לשיר שלא נרצה להפסיק. רק כשיש לנו החדווה, כשאנו טעונים רוחנית, אנו יכולים לערוך את השינויים שאנו רוצים בעולם החומר, רק אז עולם החומר שלנו יהיה הרמוני ושלם.

קלפי השמונה בטארוט

קלפי השמונה בטארוט מצליחים לעשות דבר שקלפי הארבע אינם מצליחים. קלפי הארבע רוצים להתחיל דבר חדש, אולם הם לא עושים זאת כיוון שהם יודעים שעליהם להתאפק עוד קצת ולהמשיך לבנות את היסודות תחילה.

בקלפי השמונה הכול מוכן והשואל יכול לעשות את הצעד. עכשיו השואל יכול לעבור משלב אחד בחייו לשלב אחר, טוב יותר וגדול יותר. וכך, כל אחד מקלפי השמונה יראה לנו במה השואל צריך להתמקד כדי שהמעבר אליו הוא שואף יצליח להתרחש.

גם אם זה לא נראה תחילה בקריאה, השינוי צריך להיות שם ועלינו לחפש אותו ולעשור לשואל למצוא אותו. אנו צריכים לעזור לשואל להבין כי הגיע הזמן לסיים פרק אחד ולעבור לשלב הבא. המאמץ ייתכן ויהיה ארוך וקשה, אולם השלב הבא יביא אותו למקום של שלמות והרמוניה בחייו.

הכותב:
© מנדלבוים שגיא. עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 12 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully