נאמנות מעל הכל

הכלב הוא אחד מבעלי החיים הקשורים ביותר לאדם. הוא שזור בחיי האדם עד כי כך, שפעמים רבות מייחסים לאדם תכונות של כלב. הוא לא רק חברו הטוב של האדם, כי אם משרתו ועוזרו המסור ואם תרצו הוא ילווה אתכם גם אחרי המוות, כי הרי השאול והעולם שמעבר הנם הממלכה שלו.

הכלב בוית לפני כ- 15,000 שנים. מוצאו כנראה מן הזאב, שניכן גם כן בתכונות רבות המזכירות את הכלב. ניתן למצוא בכלב הרבה מאד תכונות אנושיות: הוא מביע רגשות, הוא חכם, לומד מהר וזקוק מאוד לחברה. כל אלו, כנראה היו חלק מהסיבות שבגללן תהליך הביות של הכלב היה קל. למרות זאת, הכלב נאלץ במקרים רבים, לוותר על הטבע שלו לטובת האדם. הכלבים זנחו את חיי החברה שלהם, את הטבע שלהם ואת בני מינם. כיום הם לרוב אינם יכולים להתקיים ללא האדם, ופעמים רבות, כמו במקרה של כלבי נחייה, נמצא כלבים שאפילו נדרשים לזנוח את הצרכים הבסיסיים שלהם לטובת האדם. אולם למרות הכל נשאלת השאלה, מדוע הכלב עושה זאת?

את החיפוש שלי אחר התשובה אתחיל, כרגיל אצל הכלבים וההתנהגות שלהם בטבע.

· הכלבים הם חיות מאד חברתיות. ללא חברה מצב רוחם ובריאותם הפיזית מתערערים. הזנב והאוזניים משמשים גם ככלי ביטוי חברתי, המאפשר לכלבים לבטא את עצמם במגוון עצום של רגשות.

· כמו הזאבים, גם אצל הכלבים יש מנהיג ופעמים רבות הכלבים יתקוטטו על מנת לזכות בתואר המנהיג הנכסף. מאבק זה אמנם אלים, אולם הוא מסתיים כאשר המנצח עומד מעל המפסיד כשכפו על חזה המתחרה. מבטי שני הצדדים נפגשים והמפסיד יהיה זה שיסיט את עיניו ובכך הוא מודיע על כניעתו.

· הכלבים הם חיות חכמות ומתוחכמות. הם מסוגלים ללמוד תרגילים מורכבים ובשונה מהקופים יכולים אף להבין "רמזים" על פי מבט.

· במהלך התקופה בה שוהה הכלב עם בני האדם הוא לומד לחייך ובכך להפוך את עצמו לאנושי יותר.

· ברוב המקרים הכלב רואה באדם כמנהיג ומקבל את מרותו, אולם לעיתים האדם צריך להתמודד על זכות זו ולהוכיח אותה בכוח.

· הכלב המבוית מתקשה לחזור לטבע ובעצם, בשונה מהחתולים שלא איבדו את טבעם הפראי, בתהליך הביות הכלב עשה צעד לכיוון אחד.

· נאמנותו של הכלב היא טוטלית וגם אם בעליו (המנהיג שלו) מתנהג אליו באופן מחפיר, הוא עדיין יהיה נאמן ויפגין אהבה.

· כלבים רבים למדו לקבל תשומת לב דרך ההתנהגות שלהם ופעמים רבות אנו נפגוש כלבים אשר הפכו את הבית, או לכלכו אותו כתגובה לכך שהבעלים השאירו אותם לבד יותר מידי זמן.

כדי להבין טוב יותר מי הוא הכלב, המשכתי לחפש בהומיאופתיה. בתהליך הפרובינג (אתם מוזמנים ללחוץ כאן על הקישור למאמר "חוט הגורל" ולקרוא על התהליך בהרחבה) ניתנה למתנדבים תרופה הומיאופתית המופקת מחלב של כלבה (Lac-Caninum). לאחר שנאספו כל הסימפטומים התקבלה תמונה קודרת, שונה ומפתיעה.

"אנשי הכלב" (וכשאני אומר "אנשי הכלב"- כוונתי לאלו אשר יתגלה במהלך התשאול כי התרופה ההומיאופתית התאימה להם), הם אנשים טובים, ישרים, נאמנים המעמידים את החברה, החברים והמשפחה במקום הראשון. הם יהיו טריטוריאליים, ישמרו ואף יגנו על היקר להם מכל משמר. הם מחפשים חיבה וסימפתיה ולכן יהיו אנשי חברה מצוינים. כדאי להיות חבר של אנשי הכלב, כיוון שהם מעניקים אהבה ונאמנים עד בלי קץ.

יחד עם זאת, מתחת לפני השטח מסתתרת תמונה קודרת ואפילו קשה, המראה שלאנשים אלו לא טוב עם עצמם. כלפי חוץ הם מציגים חזות נורמלית, אולם בפנים המצב שונה. הם עצובים, חסרי ביטחון, רגישים מאד וקשה להם להתמודד עם העולם. הם מנסים להושיט יד לעזרה, אולם גורלם העצוב הוא שאף אחד לא יראה את גודל הכאב ולא יחשוד בהם שהם זקוקים לעזרה בצורה נואשת.

לאנשי הכלב יש ביטחון עצמי נמוך מאד. הם חיים בתחושה של ספק, אותו נראה בכל מה שהם עושים. באופן בלתי פוסק הם מבקרים את עצמם ומאד קשה להם לזרום עם החיים. פעמים רבות נגלה כי אנשים אלו לא אוהבים את עצמם, עד כדי תחושת גועל. תחושת ה'אני המלוכלך' יכולה להתבטא גם בצורה פיזית, שכוללת את התחושה כי הם מלאים בחיידקים והצורך לשטוף את הידיים כל הזמן.

לאנשי הכלב יש תחושת אשמה מאד חזקה. הם לוקחים אחריות ואת האשמה על עצמם, גם במקרים בהם הם לא אשמים. כל דבר מטריד אותם והם רואים את עצמם כאשמים מוטרדים מכל דבר קטן.

אנשי הכלב רגישים מאד. הם במיוחד רגישים לסביבה שלהם וכמו כלבים הם קולטים כל תשדורת סמויה או רמז. תכונה זה המתווספת לתחושת האשמה ולביטחון העצמי הנמוך שלהם, תוביל אותם להיות אומללים במיוחד ופעמים רבות למצבים של היסטריה הנובעים מכלום. רגישות היתר מתבטאת גם ביחס למזג אוויר, תרופות וכד'.

לאנשי הכלב יש הרבה פחדים" מעילפון, נפילה, חרקים, עכבישים, נחשים ומרוחות. רגישות היתר שלהם חושפת אותם לסדרה של פחדים, המקשה עליהם את ההתמודדות עם היומיום.

יש באנשי הכלב הרבה כעסים, על עצמם ועל הסביבה שלהם. הרגישות שלהם ותחושת האשמה תוביל אותם פעמים רבות לכעוס על הסביבה שלהם: חברים, משפחה וכדומה. כלפי חוץ הם יפגינו לרוב נחמדות ושליטה, אולם בינם לבין עצמם פעמים רבות נמצא אותם כועסים מאד ואפילו כותבים מכתבי נאצה (שמעולם לא יגיעו אל ייעדם) איומים המופנים לאלו שהם אוהבים במיוחד.

לאנשי הכלב החיים מאד קשים ולא סתם כנראה נאמר הביטוי: "חיי כלב". לפי חוץ הם חביבים ונחמדים, אולם בפנים הם סובלים, מלאי פחדים, כועסים ובעלי בטחון עצמי נמוך.

סימבול הכלב הוא עשיר ורב-גוני. הכלב יכול להיות מרפא, חבר נאמן ומסור, אבל יחד עם זאת, הוא יכול לייצג את השאול ואת החלקים האפלים הקיימים בנו. תכונותיו הרבות של הכלב יוצרות מגוון עצום של סימבולים. אלה הם העיקריים מביניהם:

כשחושבים על כלב, אי אפשר שלא לחשוב על נאמנות טוטלית ואכן סימבול הכלב מייצג נאמנות זו. הכלב הוא שותפו של האדם בעולם במשך אלפי שנים. יחד הם חווים אושר, כאב ומחסור ובכולם הכלב היה שותף וחבר. לכן כסימבול הכלב עוסק בעיקר בחברות ונתינה. הכלב מייצג מסירות, אהבה וידידות ופעמים רבות נפגוש את הכלב כסימבול של הקרבה וביטול עצמי לטובת החברות.

חוש הריח המפותח שלו, הוליד את הכלב כסימבול המייצג יכולת להריח את הנולד ואנו נפגוש בכלב כחיה הקשורה לאינטואיציות ולראיית עתיד.

תרבויות רבות רואות בכלב כחיה הפוסעת בין שני העולמות: העולם הזה והעולמות שמעבר. לרוב, הקשר של הכלב עם העולם שמעבר משמש את האדם ועוזר לו. במיתולוגיה היוונית נפגוש את קרברוס, הכלב בעל שלושה ראשים השומר על השאול, אצל ההינדים נפגוש כלב בעל 4 עיניים השומר על עולם המתים וכך גם בשבטים באפריקה. במקסיקו העתיקה נמצא סיפורים על הכלב כמי שמלווה את בעליו ושומר עליו בעולם הבא ולפעמים נשלח הכלב להגן על הגופה כדי לשמור עליה מרוחות רעות.

באופן כללי נקשר הכלב עם הכוחות המסתוריים של היקום. תרבויות שונות ראו בו כישות, שיכולה לחבר את האדם עם עולמות אחרים, ואפילו ישות היכולה לתת ידע וכלים אתם אפשר לשפר את האנושות. ביות הכלב אפשר לאדם להתחבר אל כוחות הטבע ולכן הוא מסמל גם את היכולת לרתום את כוחות הטבע לטובת האדם.

הנצרות רואה את הכלב כסימבול של שומר העדר והיא משווה אותו לכמרים השומרים על אחדות הקהילה, וכך הכלב מייצג את טובת הכלל ואחדות.

ביהדות ובאסלם הכלבים נחשבים לטמאים ומזיקים, למרות שמו של הכלב (כולו-לב). שתי הדתות רואות בו גם סימבול של לכלוך, טומאה ואף תאוות בצע ומאמינות כי מלאכים לא יכנסו לבית בו יש כלבים. העובדה כי הכלב יכול לרוקן את תכולת קיבתו ולאחר מכן לאכול אותה, הפכה אותו לבזוי וטמא וביהדות רואים פעולה זו כסימבול לאדם אשר עושה את אותה השגיאה עוד ועוד מבלי יכולת ללמוד ולהסיק מסקנות.

הסינים רואים בכלב (חוץ מכלבים שחורים) כסימבול העוסק במזל טוב, אושר ושפע (ואגב, השנה שלנו, שנת 2006, היא שנת הכלב).

תרבויות רבות רואות בכלב כסימבול של ריפוי. את תכונות הריפוי מייחסים במיוחד ללשון הכלב, ובעבר האמינו כי ליקוק פצע על ידי כלב ירפא את הפציעה.

יחד עם זאת הכלב הוא סימבול של הקרבה מרצון וביטול האני לטובת האחרים. יש משהו מתסכל קצת בחיי הכלב. יש משהו עצוב בכלב ובבחירות שהוא עושה ולפעמים הכלב יכול לייצג סימבול של החבר הנאמן בחיינו, שייתכן ועושה לטובתנו יותר מאשר אנו רואים.

הכלב הוא אחד מהסימבולים המעצבים את חיינו, הוא חלק ממי שאנו והוא מייצג אנשים המתהלכים בינינו – את עצמנו. להבין סימבולים ככלל זה אומר להבין את החלקים מהם העולם ואנו מורכבים, ובמקרה זה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איזה חלק בנו "הכלב" מייצג ומתי. אילו אנשים יהיו במקרה זה אנשי הכלבים. מה הופך אותם לכל כך נאמנים ומה המחיר שעליהם לשלם.

לא קלים הם חיי הכלב. הכלב וויתר על הטבע שלו ועל מי שהוא, לטובת החברות עם האדם. הוא חברו הטוב ביותר, העמיד את החברות שלו מעל הכל ומרגיש מאד טוב בסביבת האדם, אולם ללא האדם, ללא החברות, החברה, הוא מרגיש אבוד. הכלב ויתר על הפראות שלו ועל הטבע ואת הכל הוא נתן לאדם. כעת כשאין לו אפשרות לחזור למי שהוא, נמצא אותו פעמים רבות פגוע, כועס מבולבל. בעיקר הוא יפנה את הכעס אל עצמו, אולם פעמים נפגוש אותו גם נוטר טינה וכועס כלפי חוץ. אנו יכולים קצת להקל על כאבו בכך שנהיה חברים טובים יותר, אולם הוא בחר בחברות וויתר על מי שהוא היה וכל עוד הוא לא ימצא דרך לחזור למי שהיה קודם, ללא תחושת האני, הוא יהיה תקוע בין שני העולמות מתוסכל מצד אחד ונאמן עד אין כץ מצד שני.


הכותב: © מנדלבוים שגיא. מטפל בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 12 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.