כשאני מביט מסביב, על הטבע, על הבריאה, אני מגיע למסקנה שאחד החוקים הבסיסיים לפיו פועל היקום, הוא חוק ה"התרחבות-התכווצות": הגאות והשפל, הקיץ והחורף, שאיפת האוויר הראשונה של התינוק, הוצאת האוויר האחרונה של המת... אפשר לומר שבסופו של דבר, כל מעגל נסגר. לכן אני מאמין שאם "גורשנו" (התכווצות) מגן-עדן, הרי שבאופן הגיוני ובלתי נמנע גם נחזור (התרחבות) אליו.
אם כך, מתי חוזרים? יש המאמינים שאת הדרך "הלוך" עשינו כקולקטיב - כ"עם", ואילו את הדרך "חזור" אנו עושים כאינדיבידואלים - כפרט, כל אחד בקצב שלו. בהחלט יתכן שאחדים מאיתנו "מוכנים" כבר עכשיו להיכנס לגן עדן, אולם הם בוחרים לחזור לסוף התור, כדי לעודד ולהמריץ את החלשים. האם אתם מזהים אותם סביבכם? אחרים, אני מניח, כבר נכנסו. תהליך החזרה יסתיים, כך אומרים, בשנת 7,000 לבריאה, 1,000 שנים כנגד כל יום של בריאה. לכן אין מה למהר, אפשר להירגע וליהנות מהדרך.
אבל האם אנו בכלל "בשלים" להכנס לגן עדן? ההגיון אומר שאין להכניס לגן עדן אנרגיות "שליליות". לאחרונה הוכח כי צחוק משחרר בגוף אנרגיות, אנרגיות המחזקות את יכולת ההחלמה של הגוף. סוף סוף הבנתי מדוע העניק לנו הבורא את היכולת לצחוק: הצחוק, מסתבר, הוא למעשה מעין "מערכת הבראה" "recovery system" של המערכת שלנו. בדיוק כמו צחוק, תחושות כגון כעס ושנאה משחררות אף הן אנרגיות בגוף.
נסו לדמיין לעצמכם את אותן אנרגיות: האם הן "חיוביות"? האם הייתם מתירים את כניסתן לגן עדן? זכרו את הפסוק "והשמדת את זכר העמלק מקרבך", כלומר "מתוכך": האם הכעס והשנאה הם העמלק שבתוכנו, אותו עלינו לבער כדי להיות "מוכנים" להכנס לגן עדן?
מצליחים לגבור על העמלק
בכתבה קודמת ציינתי את העובדה כי בגן עדן היה האדם עירום ותהיתי כמה מאתנו היו מוכנים לפסוע בשעריו עכשיו, ברגע זה ממש, לו הכניסה הייתה מותרת, כמו בעבר, בעירום בלבד?
כצפוי, גילו לי הטוקבקים שלמרביתנו העירום הוא עדיין נושא רגיש, למרות שכך בדיוק ברא אותנו הבורא: עירומים. חשוב לזכור שה"בושה" וה"לבוש" הם רעיונות שעלו כתוצאה מעברה, כלומר מתוך חטא. נשאלת השאלה האם רעיון שנולד מתוך חטא, יכול להיות "נכון" או "חיובי"?
אינני אומר שכולנו צריכים להוריד את בגדינו ברגע זה ממש ולהתהלך עירומים (קר עכשיו בנגב), אבל אני בהחלט מעלה את האפשרות שיום אחד, כשנהיה בכניסה לגן עדן, זה בדיוק מה שנעשה... וכשזה יקרה - זכרו היכן קראתם על כך לראשונה.
הרשו לי לרגע לסכם את תנאי הכניסה לגן עדן: בעירום בלבד, נטולי כל זכר של כעס ושנאה. האם אנו מוכנים? האם בכל פעם שאנו מצליחים לגבור על העמלק, לגבור על הכעס, אנו למעשה מתקרבים לגן עדן בצעד אחד קטן נוסף?
ועוד משהו משהו קטן שכמעט שכחתי לציין: הכניסה לצמחונים בלבד. כזכור, רק לאחר שגורשנו משם הותר לנו לאכול בשר.
לסיום, הרשו לי לחזור לרגע לצחוק, אשר הוכח כי הוא מחזק את יכולת ההחלמה של הגוף: אם היכולת לחוות צחוק ניתנה לנו ע"י הבורא משום שהיא למעשה מעין " recovery system" של המערכת שלנו, אז אין לי ספק ש- orgasmic healing הוא תחום ריפוי שעוד נשמע עליו.
שלומי סנדק מתגורר כיום ב"חאן עדן", באחד המקומות העוצמתיים
ביותר של הנגב, שעתיים וחצי נסיעה מהמרכז. הוא מעביר במקום סדנאות שונות ואירוח אלטרנטיבי.