תקשור ורוחניות מעשית

החירות היחידה שיש לאדם היא ברוחו ועוצמתו היא בכוחות הנפש שלו. גילבר רובננקו-דיין על שמים וארץ והתקשור שביניהם

הרבה פעמים אנחנו חושבים שרוחניות זה משהו מעופף כזה ולא קשור לכלום אלא לעצמו. אנחנו אומרים, רוחניות ופילוסופיה זה נחמד, אבל החיים והפרקטיקה של החיים זה כבר סיפור אחר. צריך לאכול, צריך לעבוד. זה נחמד כל הדיבורים היפים האלה על אהבה, על זכויות בעלי החיים וחיבוקי העצים – אבל התכלס הוא משהו אחר.

"כן כן כן, הלוואי והיה לי זמן לרוחניות", אנחנו מתלוננים, "הלוואי והיה לי כסף, באמת, אבל אני בתקופה עכשיו כזו וכזו וכזו". והנה הפלא ופלא, שוב ושוב מוצאים אנו את הכסף לקנייה של חומרים שאנחנו יודעים בפירוש, בלי עזרה של שום רופא או מחקר, שעושים לנו פשוט "לא טוב". אנו קוראים בכעס ותרעומת כי כל הדיבורי תקשור ברבור האלה טובים לאנשים ממעמד סוציו אקונומי כזה וכזה. אבל מה יעשו כל אותם אנשי עולם שלישי ואנשים מעיירות פיתוח כושלות? או כפי שאני שומע לא פעם - "גם אז תדבר איתם על אור?!"

וכך גם במקרים של טיפולים הוליסטיים בעליל - "אוי כל הממבו-ג'מבו הזה... הוא טוב רק למי שרוצה קצת תשומי ולהרגיש טוב עם עצמו. אבל אם יש בעיה רפואית אמיתית (!) – לכו לרופא שלמד 7 שנים באוניברסיטה ולא לאיזה שיאצואיסט יפני שמקשקש על אנרגיות וישויות מהעולם החיצון". בה בעת, אנו שוכחים, שכדי להבריא, בן אדם חייב להרגיש טוב עם עצמו.

בשביל לא מעט אנשים, שני הרבדים האלה – החומר והרוח – פשוט לא מתיישבים כאחד. או שיש לנו הגדרות שונות למה היא רוח או שאנחנו פשוט לא עושים את החיבור. וכך, לא רק שאינם מתחברים אותם רוח וחומר לכדי עניין אחד, דומה שאף מלחמה ניצתת ביניהם, כביכול שני מחנות – הרציונאלי והאינטואיטיבי, המוח הימני והשמאלי אם תרצו; הגוף והנפש, השמיים והארץ.

גדולים ברוחם

גם תלמידים מובהקים של דרך הרוח, כולל עבדכם הנאמן, ובה כלולה דרך התקשור, "נופלים" מעת לעת. אפשר אפילו לטעון, שהנפילות "שלנו", המג'וננים, כואבות יותר מנפילותיהם של אותם אלו שמראש פוסלים את ייתכנות התקשור ו/או את חשיבות הרוח וכל ענייני המיסטיקה השונים (לכל הפחות אלה שמזוהים בציבור עם ה"רוח" והמיסטיקה). וזאת משום, שכשאדם כל היום חוטף מכות מן החיים (גירושים מלוכלכים, דוחות מרובים, ברך דפוקה, נושים או לקוחות שמבריזים ועוד ועוד) ואין לו "מקור רוחני" לשאוב ממנו, כלומר, אין לו כלים לראות את הקשר בין עולמו הפנימי לאותם תחלואי חיים בהם הוא נגוע – הוא כבר הופך מחוספס. מה זה עוד דוח חניה קטן בשביל אדם שעורו כשל פיל? מהי צרה נוספת בשביל אדם נטול אמונה? בסך הכול, עוד מכה בשורה אינסופית של מכות.

אבל, כשאדם עוסק ברוח, עוסק וחוקר עניינים "גבוהים" כביכול – את מבנה הנפש, ההקשרים בין תפיסות העולם לבין המעשים שבעולם – ומתבונן עמוקות ביחסים האינטימיים שבחייו מתוך בחירה; כשאדם מנסה להקשיב לתקשור שבתוכו יום אחרי יום, תקשור אשר מנחה אותו לראות סיבה ומסובב ועל כן מביא בו התעלות, יצירתיות גבוהה וכיו"ב, ואז הוא נופל... הנפילה שלו היא מגבוה. וזה כואב.

מהן אותן נפילות בעצם? כל הנפילות כולן הן נפילות של רוח. אדם, ואפילו סופר-אדם, כמו כריסטופר ריב, יכול ליפול מסוס ולהפוך משותק אך לא ליפול ברוחו. להפך, הוא יכול להפוך, ואפילו כתוצאה מאותה נפילה בעולם החומר, למנהיגם האהוד והיקר של כלל הנכים בכל העולם ולמקדם אדיר של זכויותיהם.

אדם יכול להיות כמו סטיבן הוקינג, למשל, שאת קולו האמיתי תפס מחשב משוכלל, ועם זאת הוא בעינינו יורשו הראוי האחד והמיוחד של אלברט איינשטיין. וכך גם הלן קלר, בטהובן והרשימה עוד ארוכה. אנשים "גדולים" אלה מוכיחים שנפילות אמת והצלחות אמת תמיד שייכות לעולם הרוח. אנשים גדולים אלה, אכן, גדולים ברוחם. ואילו אותם ספקות – ספקות במסוגלותנו, תחושות של ייאוש, של אני-לא-יודע-מה-לעשות-בנידון, אין-לי-כוח ואין-לי-עתיד – הם הם הטרוריסטיים היחידים שעל הפלנטה הזו.

נשמע ונעשה

אדם זועף ומעשיו זועפים. אדם יצירתי ומעשיו יצירתיים. ולכן, החירות היחידה שיש לאדם היא ברוחו. עוצמתו היחידה של אדם היא בכוחות הנפש שלו. התקשור, בהקשר זה, הוא בסך הכול כלי מוביל. זהו כלי שעובד עם המוח ועם הפה, כלומר עם החומר, אך אינו שייך להם. כלי אשר רותם את כל נכסי צאן הברזל המנטאליים – ספרים שקראנו, סרטים שראינו, שיחות שקיימנו – ומתעל אותם, כמו "מן השמיים אל הארץ". ואז, אותם מוח, פה, ידיים, רגליים – קמים ועושים בהתאמה.

זהו אותו היפוך קטבים שקורה עתה בעולם: קודם נשמע ואחר כך נעשה. קודם תשומת לב לפרטים, אחר כך הבנה, ורק בסוף עולם המחשבה באה הפעולה – ולא ההפך. כאן, עכשיו, בשיא התכלס של החיים: קודם משנים אנו את מזלנו ורק אחר כך משנים את המקום, ולא כפי שלימדו אותנו.

הבריות הן יצורים המחברים בין אותם שמים וארץ, בין אותו כוח אל הפועל. ואותו תקשור, שאנו חוקרים כאן יחד, הנו אחד מהכלים, אחד בלבד אך מיוחד כל כך, העומד כניצב בין השניים. איש לא יכול להכריח איש לפתוח את החלון ולתת לאוויר ולאור לחדור פנימה. אך אם נכנע, כיחידים וככלל – אכן – וכל התכולה, כל השפע הזה, בוא יבוא בנו.

היו ברוכים. היו צינור של אור. היו בטוב.

גילבר רובננקו-דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו תקשורים, שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".