נפלה בפרח

הוא חיזר אחריה באדיקות אך היא סרבה לו, היו לה שדות לטפח. בסוף היה זה דווקא פרח אביבי לבן שלכד אותה ברשתו של השאול. חלק א'

"מתחתיות התהום עולה קול הגאולה. הרגע השחור הוא הרגע בו יבוא מסר השינוי האמיתי. האור מגיע ברגע האפל מכול". (ג'וזף קמפבל- "כוחו של מיתוס")

זהו סיפורן של האלה דמטר (קלף הקיסרית) ובתה האהובה פרספונה (קלף הכוהנת הגדולה), וללא ספק זה אחד הסיפורים המיתולוגיים המוכרים והיפים שאני מכיר. לכאורה מדובר בסיפור על אהבת אם ובת העומדת במבחן מול אתגרים קשים, אולם כמו פעמים רבות במיתולוגיה, הסיפור הנו ארכיטיפ, ציון דרך המנסה להראות לנו למה אנו צריכים לצפות ומה השלב הבא בחיינו.

בתקופה הקדומה בה מתרחש סיפורנו, התבססה הכלכלה על תוצרי חקלאות ולכן דמטר, אלת הפריון, הייתה אחת האלות החשובות ביותר לבני האדם. חיים שלווים ומלאים היו לדמטר. בנוסף לתפקידה כאלה מילאה אותה סיפוק עצום העובדה כי הייתה לה בת אוהבת, יפה ונאמנה ושמה פרספונה. פרספונה הייתה ילדה של האדמה, לא הייתה מעורבת במאבקי הכוח והתככים של האולימפוס ויותר מכל אהבה לשחק בטבע. כיוון שהייתה צעירה היא הורשתה להסתובב על פני האדמה וכמומחית בנושא צמחים סייעה לא מעט לאמה.

האדס, אל השאול, ראה את פרספונה ונמשך ליופייה המרהיב, לחיוניותה ומראה התמים, וגמל בליבו לשאתה לאישה. יום בהיר אחד הופיע לפתע האדס וביקש להתחתן עם פרספונה. פרסיפונה כמובן סירבה: "כיצד אוכל לחיות אתך?", אמרה, "הרי אני בתה של אלת הפריון, אלת החיים." לא רק שסרבה פרספונה להאדס אלא אף הלכה ולמדה את כל סודות השאול כדי להיזהר מפניו וכדי להיות מוכנה במקרה שיחזור.

חשוב להבין כי השאול בסיפורים המיתולוגיים איננו מה שאנו מכנים כיום "גיהינום". השאול הוא המקום אליו מגיע כל מה שמפסיק להתקיים על פני האדמה ואין הוא טוב או רע, אלא ממלכה של מטה, עצומה ורבת מימדים.

האדמה נפתחה וקולה נדם

יום אחד כששיחקה פרספונה עם חברותיה הצמיח האדס בקרבתה פרח לבן, יפיפה וריחני. הפרח משך את תשומת ליבה והיא בקשה לקוטפו, אולם כשהושיטה את ידה נזכרה, מאוחר מידי, כי זהו צמח הנרקיס (נרקיסיזם). אז נפתחה האדמה, יצא ממנה האדס וחטף אותה. פרספונה צעקה לעזרה לאמה אולם קולה נדם כשנכנסו לממלכת השאול.

למטה בשאול חיזר האדס אחרי פרספונה במשך שלושה ימים ושלושה לילות. הוא הרעיף עליה מחמאות, הבטיח הבטחות ונתן לה מכל טוב. אולם מלימודיה ידעה פרספונה שאסור לה לקחת כל דבר מאכל או משקה כיוון שאם תעשה כך תישאר בשאול לנצח. אפילו זאוס , אבי האלים, היה נשאר לנצח בשאול אם היה אוכל דבר מה שכן זוהי ממלכתו הבלעדית של האדס, ורק הוא רשאי לשחרר את הבאים בשעריה. פרספונה עמדה יפה במבחן, אולם כמה דקות לפני תום שלושת הימים הציע לה האדס שבעה גרגירי רימון. בתיאבון רב היא אכלה את גרגירי הרימון שכה הזכירו לה את אמה, ונשארה בשאול לנצח.

למעלה, על פני האדמה, חיכתה דמטר לשוב בתה וכשבוששה לבוא החלה לדאוג. היא חיפשה בכל מקום אך ללא הועיל. ככל שדאגה וחיפשה יותר, כך הזניחה את עבודתה כאלת הפריון. את המחיר שילמו בני האדם שיבוליהם נפגעו. כשסבלם גבר והם זעקו לאלים ירד זאוס ממשכנו כדי לשאול את אחותו מה קרה. דמטר ספרה לו עד כמה היא מודאגת מהעלמותה של בתה, והופתעה לגלות שזאוס ידע מה קרה לבתה וסיפר לה כי פרספונה נמצאת בשאול, כי היא נשואה עכשיו להאדס ושהיא לקחה על עצמה את תפקיד אלת השאול. זאוס אף טען כי האדס הנו בעל אידיאלי לפרספונה וכי על דמטר לשמוח כי היא מצאה את גורלה.

דמטר לא מוותרת

דמטר לא ויתרה ולא שקטה ודרשה כי פרספונה תוחזר אליה. "הרי יודעת את," הסביר זאוס, "כי ממלכת השאול הנה ממלכתו הבלעדית של האדס וכי לאף אדם או אל אין סמכות בממלכתו". יגונה של דמטר הפך לכעס, ובכעסה הרב היא הפסיקה את ברכת האדמה: עצים לא נתנו פרי, התבואה לא צמחה ובני האדם נותרו מודאגים ורעבים. ככל שתסכולם של בני האדם גבר, כך פחתו המנחות וגברו התלונות לאלים האחרים. בסופו של דבר לא נותרה בפני זאוס כל ברירה: הוא ירד לאדמה שנית בכדי לדרוש מדמטר להחזיר את הברכה לאדמה.

אך דמטר ענתה לו בקשיחות ואמרה כי עד שבתה לא תוחזר אליה דבר לא יצמח. "אולי אתה לא יכול לעשות דבר", אמרה, "אך אני יכולה. רואה אתה כי יגוני מביא רוחות וקור. עוד זמן מה לא יישאר על פני האדמה דבר. עוד מעט האדמה והשאול יתאחדו ושוב פרספונה ואני נהיה יחד".

"אל תמהר", אמרה לזאוס "שכן אני את שלוותי מצאתי ובתי תחזור אליי". אולם זאוס כינס מיידית את כל האלים ובעזרת הרמס שליח האלים ובצעד חסר תקדים, הושגה פשרה אשר שינתה את פני האדמה: במשך חצי שנה תהיה פרספונה עם אמה על פני האדמה ומשך חצי שנה תרד היא מטה לחיות עם בעלה ולמשול בשאול.

כך למעשה נוצרו עונות השנה, כשפרספונה יורדת לשאול מתחיל הסתיו ולאחריו החורף וכשהיא עולה לאדמה חוזר האביב והופך לקיץ.

סיפור נפלא זה מכיל רעיונות וארכיטיפים חשובים. זהו סיפור המספר את סיפורה של התבגרותה של נערה ויציאתה מהבית. מלך השאול, החוטף האכזר, הוא לא יותר מאשר הבעל לעתיד שמאיים לקחת את הבת מהאם. האהבה העומדת במבחן היא אהבה של אם ובת החיות עכשיו בעולמות אחרים, והירידה לשאול, מוקד העניין, הוא המסע שאנו עושים כדי למצוא את עצמנו ולגלות מי אנו ומה באמת נכון לנו. מסע הנחוץ לנו כדי להיות מסוגלים לצאת לעצמאות והגשמה עצמית.

אך מי היא פרספונה ומהו הצד שלה בסיפור? כיצד נערה כה תמימה וצעירה הופכת להיות אלת השאול, אלה קשוחה השולטת ביד רמה על ממלכה עצומה כל-כך? כיצד היא חוזרת להיות לאחר מכן אלת האביב הנותנת שמחה ותקווה לכל? כיצד הייתה כל כך תמימה ליפול במלכודת של האדס? האם היא באמת סובלת בשאול? בכדי להבין את דמותה של פרסיפונה אני מזמין אתכם לשוב בשבוע הבא ולקרוא את חלקו השני של המאמר.

© שגיא מנדלבוים עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 17 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.