ג'רי סיינפלד, אבי הברית החדשה 2, טוען שפחד קהל נחשב לאחת מהתופעות הכי רווחות שיש בקרב בני האדם. זה אומר, מבחינת סיינפלד לפחות, שרוב האנשים יעדיפו להיות בארון המתים מאשר על הפודיום לנשיאת ההספד שמעל אותו ארון. כך, אפילו אנשים שרגילים להיות על הבמה מדי יום עשויים להתרגש באופן מיוחד לקראת מעמד שכזה.
אומנם יש בינינו חיות במה, כאלה שהופכים את ההתרגשות הנ"ל לכוח מניע דווקא, נהנים ממש מרכבת ההרים הרגשית המשויכת לתופעה, ואף עוברים אותה בהצלחה ומתמכרים לה; אבל כך או אחרת, אני מדבר על משהו אחר לגמרי. אני מדבר על היכולת להיות מחובר למשהו שנשגב מכל רגש. אני מדבר על רגישות שקולטת את דופק הקהל, יהיה אשר יהיה, ואת הדבר שגדול אף ממנו. אני מדבר על תקשור.
תנו לי לספר לכם על מקרה אישי, שכן גם אני, החשבתי את עצמי במשך מרבית חיי כסובל מאותה תופעה. פעם, לפני שנכנעתי לחלוטין לעולם הטיפול ההוליסטי, השקעתי את מיטב זמני במוזיקה. הזדמן לי לנצח בערב של מנצחים צעירים על תזמורת נחשבת שהגיעה מחו"ל, מול אורחים נכבדים עד מאוד. זו הייתה זכות גדולה שנפלה בחלקי, ורק הידיעה הזאת בלבד הספיקה כדי להטיל בי אימה עמוקה מאותו מעמד. לאחר שעות אינספור של אימונים על יבש וחזרה קצרצרה אחת בלבד עם התזמורת המהוללת ערב הקונצרט, הגיע תורי לעלות על הדוכן.
הרגשתי את הבאזז של הקהל שנועץ מבטו באחוריי וסונוורתי קלות מנצנוצי הכלים ומחזיקי התווים של חברי התזמורת המרשימה שלפניי, כשלפתע נתקפתי שיתוק. מוקף מכל עבר במאות איש, לא היה לי מושג מה עליי לעשות עתה ומה לעזאזל אנחנו הולכים לנגן היום. תהום שחורה נפערה לרגליי, זיעה קרה החלה זולגת בעורפי ומוחי שקע בערפל. הקונצרטמייסטר לשמאלי כחכך בגרונו, כמו הבחין במצוקתי, כאילו קרא לי: "הבט בי". העפתי לעברו של האיש מבט, ואני לעולם לא אשכח את אותו רגע: הוא חייך.
התקשור הוא זה שניהל את הערב
החיוך של האיש החביב הזה, שנבע מן הסתם מביטחון שחש איש מבוגר מרום ותיקותו, עשה שבבת אחת, מול אותה תהום שחורה של אי ודאות, הרגשתי לפתע שלווה, כמעט מעין אדישות. בבת אחת ידעתי שבין אם אנצח ובין אם לא אנצח - בכל זאת אנצח. משום שזה בסך הכול משחק.
זה היה רגע עוצמתי ביותר. צפה ועלתה בי תחושת חיבור ברמה עמוקה לכל אותו קהל עצום ונגני התזמורת בהמוניהם. היה זה כאילו מאות חוטים יוצאים ממני ומתחברים אליהם, כאילו אנחנו ישות אחת בעלת מאות ראשים. אותה תחושת צלילות הרגיעה אותי לחלוטין וחיברה אותי לכאן ולעכשיו. שמעתי בראשי את הצלילים, הנפתי את ידיי בחוצפה, כאילו שתפסתי את התזמורת בביצים, והיא נענתה ברצון ובהכנעה.
איש מהנגנים או מהקהל לא שם לב לכל הדרמה הזאת שהתרחשה אצלי בפנים. כל המהלך הזה, מתחילתו ועד סופו, נמשך אולי חמש או שש שניות, פאוזה מקובלת בסך הכול אצל מבצעים למיניהם. אבל בשבילי זה היה רגע מכונן. הבנתי שנפתחה בפניי דלת חדשה.
הביצוע באותו ערב היה, ותסלחו לי על חוסר הצניעות, יוצא דופן. בשונה מהחזרה עם התזמורת הסתבר בדיעבד שבחרתי קיו אחר, קצב אחר ואופי אחר לחלוטין של פרשנות וניצוח לאורך כל הביצוע מזה שסיכמנו עליו. העזתי כך משום שלא אני זה שעשה מה שעשה. ההשראה השתלטה עליי לחלוטין. התקשור הוא זה שניהל את הערב.
כל שנותר הוא לא להפריע
בתום האירוע זכיתי לתשבוחות ממוריי שממש יצאו מגדרם. חלק מהנגנים ניגשו אליי להחליף ברכות ואף זרים גמורים חיכו שאתפנה רק כדי להודות לי על הכיף ולפרגן בנימה אחת: זה היה ביצוע מקורי ומחשמל. אבל למען האמת לא ממש היה אכפת לי מכל זה. אני הרגשתי שמה שקרה שם לא היה קשור אליי. ידעתי שהתשבוחות לא מגיעות לי, כי אם למשהו גדול ממני שעבר בי כבצינור. הייתי, כמו שאומרים בשפה הניו-אייג'ית, אותו כלי שנעשה בו שימוש. בחלון ההזדמנויות הראשון הודיתי לקונצרטמייסטר החייכן, והוא ענה לי "וולקם", שזה, למעשה "ברוך הבא".
מאז אותו גילוי, למדתי לעומק את המכניזם ואת השליטה בתחושות אלו, כך שהיום אני מעז אפילו ללמד אחרים איך לעשות זאת בצורה משוכללת ולפי דרישה, בבואם לתקשר ולבצע. אותו שקט פנימי עמוק הוא בדיוק אותו שקט הנחוץ לתקשור מוצלח (ראו גם "ראשון בתקשור") ולכל יצירה, משום שרק מאדם שמוכן לחיות בשלום עם העובדה שלעולם לא ייצא ממנו משהו בעל ערך, עשוי לצאת משהו בעל ערך. רק באדם ריק מידיעה יופיע תקשור במלוא הדרו.
כמובן שזה עוזר להתכונן למעמד כזה או אחר מול קבוצת אנשים, אם זה מתאפשר ולא נוחת עלינו בהפתעה. בין אם מדובר בדף עם נקודות חשובות לקראת נאום מכריע או ישיבת מנהלים ובין אם מדובר בפרטיטורה העומדת בינך לבין תזמורת - אכן: עבודה מקדימה עשויה לסייע. אך התועלת העיקרית בדף נקודות היא בעצם הרגעת אותו מתח מיותר שחוסם את יכולת התקשור ומבריח את אלות המוזה.
מתקשר מנוסה, שכבר שם את מבטחו לחלוטין בחיבור הבלתי פוסק שלו עם כוחות הבריאה, אינו זקוק אפילו לאותו דף. אין זה אומר שהוא פטור מתרגול, הוא פשוט לא זקוק לרכבת ההרים הרגשית הזאת כדי לבצע. הוא יודע כיצד להתחבר לקהל שלו, בכל סדר גודל, או למטופל שלו, ובד בבד אל המקור בו נכתבו כבר מזמן כל היצירות שאי פעם ייכתבו לעולם... כל שנותר לו הוא, בסך הכול, לא להפריע.
גילבר רובננקו-דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו תקשורים, שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".