יש מתקשרים שצריכים להיכנס למן מצב של טראנס כדי לקלוט או לשדר אינפורמציות מלאות השראה. יש מתקשרים שהדבר קל ויומיומי עבורם כמו שיחה במכולת, עד שבקושי נבחין כשהם עוברים בין מצבי התודעה השונים.
יש ששומעים את התקשור בתוכם, כמו מאהב שלוחש מאחורי האוזן; יש כאלה שפשוט יודעים - "זה מרגיש בבטן", הם יאמרו, או "בלב". יש שקוראים מעין כתוביות פנימיות הרצות לנגד עיניהם כמו תרגום לסרט; יש מתקשרים שנגלים להם דימויים חזותיים, ללא מילים, ואחר כך הם צריכים כמו לחזור לכדור הארץ כדי לפרש אותם באמצעות תדרי היומיום הזמינים במוחם; יש המתבשרים בחלומות בשנתם. ישנם כל מיני מתקשרים, רבים כמספר הראשים.
יש כאלה שמסוגלים לתעל אינפורמציה לגבי תחום מסוים בלבד, יש להם הברקות בשטח אמנותי כלשהו או בין הסירים שבמטבח, ויש כאלה שפתוחים לשדר ולקלוט בהתעלות גבוהה במגוון של נושאים ובכל מקום. יש כאלה - והם כנראה הרוב המכריע בינינו בינתיים - אשר "מסתפקים" בלטעון זה את זה במוכר ובשגור על תודעתם זה מכבר. אלה האחרונים למעשה מתקשרים את עצמם, כפי שהם תפשו אותו בעבר וכנראה ימשיכו לתפוש אותו ללא שינויים גדולים עד יומם האחרון.
הכול יכול לעומת הבלתי אפשרי
אכן, רובנו כנראה מעבדים ללא הרף את מה שכבר סיפרנו לעצמנו בעבר, את המצוי בדיסק הקשיח שלנו, אם תרצו, או הספרייה הפרטית שלנו, המנטלית והרגשית, ולכן תדרים המגיעים מהדרכות גבוהות (בהמשך הסדרה נרחיב רבות את הדיון בנושא זה) רחוקים מהשגתם בדרך כלל. להבדיל, המשוכללים יותר מקרבנו מסוגלים לשאוב מן החדש והמרחיק לכת, ולהיטיב לעבוד עמו.
יש כאלה, מתקשרים משוכללים וחובבים כאחד, שמקדישים את היותם צינור של אינפורמציה בעיקר לאיכויות מדכאות, כלומר, שאינן מקדמות בריאות במובנה הרחב. כאן אולי ניתן למנות לדוגמה את תדרי הפקפוק, הספק, הזעם או הפחד - בין אם הם מפורשים מן המופשט לכדי מחשבה מדכאת או כהרגשה מדכאת בלבד. מנגד, יש שמייחדים את מיטב זמנם לטעינת הסובב אותם באיכויות אחרות, כגון סובלנות, הכלה ואהבה. תדרים כגון אלה לא רק ש"עושים טוב לנשמה", אלא שנוטים גם לקדם חדשנות בהיותם מכילים בתוכם את הכול יכול לעומת הבלתי אפשרי.
מתכווצים נוכח התקשור
האמירה הגאה והנחרצת "זה התקבל בתקשור" אינה ערובה אוטומטית ל-נכון או אפילו ל-מועיל. אם כולנו ניחנו ביכולת לקלוט ולשדר, האם לא יהיה חיוני הרבה יותר לבחון את סוגי התשדורות, טיבן, תרומתן ומידת הטוהר שלהן מאשר לדוש במקורותיהן, האופן בו התקבלו או סתם להתפאר בעצם היכולת?
כך לדוגמה, אנחנו עשויים אפילו לפגוש על הדרך מתקשר שהוא משוכלל ואפילו משוכלל ביותר, אך עכור למדי. תקשוריו עשויים להיות מרשימים ומפתיעים בדיוקם - אכן מופע תיאטרלי יוצא דופן - ונמצא שאנחנו מסתנוורים בתדהמה.
אלא שאנו עלולים לפספס שאותם תקשורים מהוללים, הנובעים ממנו כפנינים, מהולים למעשה באיכויות שבכלל לא נכונות לנו, שבהפנמת תדריו אנחנו וכל העולם כולו (לרבות המתקשר עצמו) מתכווצים דווקא ומזמינים אל החיים תקיעות וחולי.
אם נתקלנו במצב עניינים שכזה, איך נדע? איך נדע אם זה "בגללנו" או "בגללו"? האם ישנה דרך בכלל להפריד בין הדברים? האם ישנה דרך להצביע באמת על סיבה ועל מסובב?
אם, למשל, טוען מולנו אדם מוכשר וכריזמטי: "גבירותיי ורבותיי, זה התקבל בתקשור!", או אף יותר מכך, אנו בעצמנו, המאמינים בכל לב שקיבלנו תקשור בתוכנו - איך נבחן את איכות הדברים? לפי אילו אמות מידה נקבע מה הוא הנכון והלא נכון בעבורנו?
בכתבה הבאה ננסה לענות על שאלות אלו ונרחיב את חקירתנו זו בנוגע למושגים 'טהור' ו'עכור'. כמו כן, נתחיל לבחון מהו הדבר אשר אנחנו משכללים בעצם, בהיותנו תלמידים מתמידים של יכולת התקשור.
גילבר דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות מתקשרים במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".