מעת לעת אני שב ונתקל בתגובות מבולבלות לגבי המושג תקשור. טור זה הנושא בשם הסדרה והבאים אחריו יציעו דרך הסתכלות פשוטה ותכליתית לגבי הנושא השנוי במחלוקת סלש האמנות תקשור. כל אלה ועוד בתקווה לפוגג קצת מהערפל האופף את המילה והתופעה וכדי לקרב ליכולותיהם האישיות בתחום המיוחד הזה את כלל הקוראים, המאמינים, הסקפטים והמתנדנדים גם יחד.
חברים, כולנו מתקשרים! כך היה מאז ומעולם. הדבר הזה שאנחנו קוראים לו תקשור, חלקנו ביראה וחלקנו תוך עיקום האף, טבעי כמו הנשימה והוא חל על כולם כמו כוח הכבידה. כך, גם מי שלא ממש רוצה בכך, מתקשר כל היום. אפשר אולי לדון רבות באיכות של מה או מי שכל אחד מאיתנו מתקשר, ובהמשך סדרת כתבות זו אכן נבדוק שאלות אלה ועוד, אבל להתנגד לתופעה עצמה, כנראה שלא ניתן.
גם אם המדע הקונבנציונלי טרם מצא לתופעת התקשור שמות והסברים חד משמעיים - כמו שעלה בידיו לגבי כוח הכבידה לצורך העניין - זה עדיין לא אומר שהתופעה עצמה אינה קיימת, האין כך? תפוחים נופלים ונפלו בקרבת העץ זמן רב לפני שניוטון ואחרים ניסחו נוסחאות בנידון. תקשור, באופן דומה, היא מילה מאוד נפוצה עכשיו. זה נהדר, אך על מה היא מצביעה? לאיזו תופעה גדולה וותיקה מהמילה היא מכוונת?
מסתורין רב עד כדי רתיעה
ייתכן שתקשור פשוט מדבר על מידע שמגיע, והוא כמו מגיע מעצמו. אפשר שמקור המידע ואפילו תכניו לא ממש ידועים ברמה מסוימת, אך ידועים ברמה אחרת. עד כאן אמרנו הרבה ולא אמרנו דבר. ייתכן גם שמאחר שאנחנו כבני אדם רגילים לתקשורת מילולית בעל פה או בכתב, ורגילים להאמין שאנו חושבים ויוצרים את המידע שאנו מעבירים זה לזה בעצמנו, הרי שצורה כזו של העברת אינפורמציה פשוט לא עומדת בסטנדרטים, וזה מעט מוזר לנו. אבל ממתי יש רק דרך אחת להעביר אינפורמציה? מאידך, בגלל אותו שוני וערפל לכאורה, יש פה גם פתח גדול לשרלטנות או לכל הפחות למסתורין רב עד כדי רתיעה.
אם נודה על האמת, ייתכן שניווכח שאף אחד לא יודע בדיוק מאיפה מגיעים המחשבות והקולות הפנימיים שמתרוצצים בתוכנו, גם אלה שאנו מורגלים בהם. אף אחד - יהיה בקיא בכל ענפי המחקר התודעתיים, מערביים ומזרחיים גם יחד - לא מסוגל לנבא באמת מה יחשוב בדיוק בעוד רגע קט (לא מאמינים? נסו). איש גם אינו מסוגל להצביע איך בדיוק ומאיפה בדיוק נוצרה מחשבה כזו או אחרת מרגע שנוצרה.
אמנם אנחנו יכולים להתחקות אחרי מחשבה בודדת במידה מסויימת ולנסות להסביר אותה לפי מודלים פסיכואנליטיים כאלה ואחרים - "זה בגלל אמא שלי" וכיו"ב - אבל תמיד יתווספו להסברינו סימני שאלה נוספים ויצוצו פרספקטיבות נוספות.
חלק יטען בכל תוקף: "המחשבה הזו נובעת מזכרונותיו של הנבדק לאור יחסיו עם אימו ומהשכלתו שמקורה במערכת החינוך בישראל"; חלק אחר יקרא בזעם: "מה פתאום! מקורה של מחשבה זו באינטואציה המבוססת על יחסים אלו, אך היא מעבר להם"; חלק יטען "הו לא, המידע שהועבר כאן נקלט ועובד מהקולקטיב האנושי שגילו למעשה בן מאות אלפי שנים"; וחלק אחר יטען נחרצות כי "מידע זה תוקשר מתיעול של אנרגיות אשר באות ממישורים אחרים, מיישויות אחרות, העונות לשם חבצלת", וכן הלאה.
מה זה משנה, בעצם?
מה יקרה אם הכל נכון ולא נכון בעת ובעונה אחת? ומה אם זה לא ממש משנה מאיפה באמת באים הקולות והמחשבות? מה יקרה אם ה"טכנולוגיה" שמאחורי כל העניין לא תהיה ברורה לנו עד תום לעולם, כמו שרבים מאיתנו לא לגמרי מבינים איך מטוס נשאר באוויר ובכל זאת אין הדבר מונע מהם לטוס מפעם לפעם?
מה יקרה אם מדי פעם במקום לתהות לגבי מקורות המידע, נשאל את עצמנו מה אפשר לעשות עם כל זה? כלומר, עד כמה תקשור כזה או אחר אפקטיבי, תומך בחיינו ומקדמם לעבר איכות חיים גבוהה יותר בעבורנו, בעבור החברה ובעבור כלל היצורים?
בכתבה הבאה נבחן מה בין אנשים "רגילים" המתקשרים, כאמור, בין אם הם רוצים בכך או לא, לבין מתקשרים ברמה גבוהה, אשר שיכללו יכולת זו לדרגת אמנות. בינתיים, אתם מוזמנים להגיב, לשאול, לשתף ולהשתתף.
גילבר רובננקו-דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".