וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חתול ג'יגולו, חתולה יצאנית

שגיא מנדלבוים

14.10.2007 / 15:03

החתול אמנם זנח את עצמו בשביל להשתלב בחברת המין האנושי, אבל בתמורה קיבל חיי נוחות. סימבול החתול בטארוט - כתבה ראשונה

החתול היא חיה מרהיבה ביופייה. גם אלו שאינם נמנים עם אוהדי החתולים יסכימו שהיא חיה מופלאה. זה לא רק מבנה הגוף הגמיש, הזריזות המדהימה, התחכום והחמקנות, המאפשרים לחתול להיות אחד הציידים המופלאים שהטבע יצר. זה משהו אחר שגורם לנו להתפעל ממנו ושנמצא מעבר ליכולת התפישה שלנו: יש בו משהו שקט ומסתורי. לא משנה כמה נהיה קרובים אליו, תמיד יהיה שם משהו בלתי ניתן להשגה עבורנו, איזה סוד לא מפוענח הממתין לנו בשתיקה רועמת.

הראשונים שתרבתו את החתולים היו המצרים, שנעזרו בחתולים כדי להילחם במזיקים טבעיים שאיימו על שדות התבואה והיבול. החתולים עשו את עבודתם בצורה יוצאת דופן ומהר מאוד החלו לחדור לחברת בני האדם. עם הזמן, הלכה וגדלה הפופולריות שלהם.

החתול העניק רבות לאנושות. מלבד החברה הנעימה, הוא הגן על האדם מפני מכרסמים שאיימו לא רק בהרס התבואה ורעב, כי אם במחלות ובמגיפות. בתמורה, החתול קיבל מעט מאוד. הוא היה גיבור שלא מוערך כראוי ושהאנושות העלתה חשדות והאשמות כנגדו.

באסיה האמינו שאנשים לאחר מותם הופכים לחתולים. בסין האמינו כי לאחר שחתול מגיע לגיל מסוים הוא יכול להפוך לכל יצור אחר. ביפן האמינו, כי חתולים יכולים לדבר לאחר שהגיעו לגיל עשר. בימי הביניים חתולים שחורים נרדפו, משום שהאמינו שיש להם קשר עם מכשפות. גם בנצרות סברו שהם שליחי השטן ויכולים לתקשר עימו. עד היום, רווחת האמונה הטפלה כי כשעובר חתול שחור יש לירוק שלוש פעמים. רק לאחרונה החלו לייחס לחתולים גם תכונות של מזל טוב וריפוי.

עצמאי בשטח

רבים טועים ומשווים את החתול לכלב. דיוויד טיילור בספרו "החתול" (הוצאת כינרת) כותב: "שלא כמו הכלב, החתול הוא אדון לעצמו – עצמאותו אינה עומדת למכירה. כדי ליצור קשר טוב עם החתול אין להתייחס אליו כאל רכוש, אלא יש לראות בו דייר נוסף בבית, הבוחר לבלות את זמנו איתך ואינו מבקש דבר בתמורה, לבד מאספקה צנועה של מזון ומשקה".

לאחר מכן ממשיך טיילור וכותב: "בחיבתו של חתול יש לזכות - שלא כמו כלב, הוא לא יישאר עם בעלים גרועים מתוך נאמנות מוטעית. מאידך, יודע חתול לזהות הבנה והערכה מצד בעליו והוא יגיב בחיבה ובכבוד. כדי להפיק את המירב מחתולך, עליך להבין את טבעו ולהתנהג אל שותפך לבית בהתאם".

באופן די חריג, ביות החתולים היה תהליך מהיר מאוד. הם השתלבו בחברת בני האדם במחצית הזמן שלקח לכלבים להתביית ואפילו פחות. לא היה צורך לאלף אותם או להפעיל כוח מכל סוג שהוא והטענה הנפוצה היא שהחתולים למעשה התבייתו מרצון. הם ויתרו על העצמאות שלהם, על הטבע, הפראות, על הכבוד שלהם ועל החופש. אבל בשביל מה? בשביל אוכל? בשביל הישרדות? האם זה שווה את זה? השאלה הזו עודנה עומדת באוויר- זהו סודם של החתולים ואותו ננסה לפענח.

אני מתאר לעצמי שהקושי הגדול שהיה לחתולים בתהליך הביות היה לשלוט בפחד מבני האדם. לאחר מכן היה עליהם "לסבול" את בני האדם ואת היחס שלהם ומאוחר יותר אפילו ליהנות מזה. זהו המחיר "הפעוט" שהיה נחוץ על מנת לחיות חיים של נוחות. למעשה, במידה מסויימת החתולים זנחו את עצמם כדי להשתלב בחברת המין האנושי, אך ברגע שהם כבר היו שם – התמורה שלהם מכך הלכה וגדלה.

החתול חי חיים לא רעים: הוא נהנה מאוכל בשפע ומתוחלת חיים ארוכה בהרבה מאחייו הפראיים (שלא לדבר על איכות החיים שהוא זוכה לה). הם למדו במשך השנים ליהנות מחברתנו ולהבין אותנו. החתולים אפילו פיתחו עבורנו יללה מסוימת - את זו שאנו בדרך כלל שומעים. מהו החלק בנו שאותו מייצג החתול כסימבול? מי הם למעשה אנשי החתול? האם החתולים מייצגים את רעיון הזנות הקיים במין האנושי? האם אפשר להשוות אותם ליצאניות המוכרות את גופם?

© מנדלבוים שגיא עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 12 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות, שאותם הוא מלמד בתל אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully