סיפורן של האלה דמטר ובתה האהובה פרספונה, הוא סיפור על אהבה בין אם ובתה, על חטיפה וחתונה אסורה ועל בת אשר בסופו של דבר גדלה והופכת להיות אישה ומגלה את עצמה. סיפור נפלא זה מכיל רעיונות וארכיטיפים רבים הקשורים לשני הקלפים החשובים: הכוהנת הגדולה (פרספונה) והקיסרית (דמטר).
דמטר, אלת הפריון, אחראית לצמיחה ובשלות של יבולים ופירות. מכיוון שמדובר בתקופה קדומה, בה הכלכלה התבססה על תוצרי החקלאות, אין ספק כי היא אחת האלות החשובות לבני האדם ומעמדה באולימפוס חשוב ומיוחד.
חיים שלווים ומלאים היו לדמטר. היא היתה מלאת סיפוק מבתה האוהבת, היפה והנאמנה, פרספונה. פרספונה הייתה ילדת טבע והתעניינה פחות במשחקי האולימפוס. היא אהבה להיות עם אמה, אולם יותר מכל אהבה לשחק בטבע. מכיוון שהיא עדיין לא הגיעה לבגרות מלאה וחובותיה לאמא לא היו רבים, היא הורשתה לשחק על פני האדמה.
אמה כמובן לימדה אותה להיזהר מפני הסכנות האורבות לה ולימדה אותה כל מה שניתן על האולימפוס, על החיים על פני האדמה ועל השאול. פרספונה ידעה להיזהר מבני האדם, מהאלים והכירה היטב גם את ממלכת השאול השייכת לדודה - זהו המקום אליו יגיע כל מה שמת מעל פני האדמה (ואין הוא טוב או רע). זוהי ממלכה עצומה ורבת מימדים, ובעוד הממלכה שלמעלה מוגבלת בשטחה, הרי שהממלכה למטה מתרחבת עוד ועוד.
אולם הדס, אל השאול, שם את עינו על פרספונה. יופייה המרהיב, מראה התמים וחיוניותה משכו את תשומת ליבו והוא גמל בליבו לשאת אותה לאישה וכך היה: יום אחד כששיחקה עם חברותיה, הצמיח הדס פרח לבן יפיפה (יש המזהים אותו כנרקיס ויש שיגידו שהוא צמח הדטורה המכונה גם צמח השטן), בכל אופן, הפרח משך מאד את תשומת ליבה והיא הלכה כדי לקוטפו, אולם כשהושיטה את ידה נפתחה האדמה, יצא ממנה הדס וחטף אותה היא. צעקה לעזרה, אולם קולה נדם כשנכנסו לממלכתו של הדס.
למעלה, שמעה האם דמטר את צעקותיה ונחרדה. "מה כבר יכול לקרות לבת אלים" היא תהתה ומיד ירדה לחפש את ביתה. את הצעקות שמעו רבים, אולם אף אדם או אל לא יכול היה לספר מה קרה. דמטר לא אמרה נואש ובמשך ימים חיפשה את בתה ונדדה על פני האדמה. ככל שנדדה יותר ויותר, ככל שכאבה גבר, כך הזניחה את עבודתה כאלה.
לבסוף גילתה דמטר שהשמש באותו הבוקר זרחה מוקדם מהרגיל והיא הבינה כי אין זה מקרה. היא מיהרה להיליוס אל השמש, שכן הוא רואה הכול, וביקשה ממנו לספר מה קרה. הליוס סיפר את אשר קרה ולא חסך בפרטים, אך הוסיף כי לדעתו עליה לוותר, משום שהדס הוא בעל אידיאלי לבתה וכי עליה לשמוח ששם נמצא גורלה של ביתה.
אך דמטר לא וויתרה ולא שקטה. היא הלכה לזאוס, אביה של פרספונה, ודרשה כי בתם תוחזר אליה, אולם זאוס טען כי אינו יכול לעזור. בתם נשואה עכשיו לאל השאול ותחום ממלכה זה מחוץ לשליטתו. יגונה של דמטר הפך לכעס ובכעסה הרב היא הפסיקה את ברכת האדמה: דבר לא נתן פרי, התבואה לא צמחה ובני האדם נותרו מודאגים ורעבים. ככל שתסכולם של בני האדם גבר, כך פחתו המנחות וגברו התלונות לאלים האחרים. בסופו של דבר לא נותרה בפני זאוס כל ברירה: הוא ירד לאדמה כדי לדבר עם דמטר וביקש ממנה להחזיר את הברכה לאדמה.
דמטר ענתה לו בקשיחות ואמרה לו כי עד שבתה לא תוחזר אליה ואף הוסיפה כי אין לו מה לדאוג, משום שבקרוב לא יהיה דבר על פני האדמה. ככל שיגבר יגונה, כך יגברו הרוחות והקור ובתוך זמן לא רב לא יישאר דבר, והיא ובתה יוכלו להתאחד. "אל תמהר" היא אמרה לזאוס "שכן אני את שלוותי מצאתי ובתי תחזור אליי".
אולם זאוס מיהר. הוא שלח מיד את שליח האלים, הרמס, וביקש ממנו להורות בשמו להדס לשחרר את פרספונה. הרמס מצא את פרספונה בשאול, במיטתו של הדס. לאחר שיחה קצרה ביניהם, אמר הדס לפרספונה כי אינו רוצה להחזיק אותה בכוח וכי הוא מבקש ממנה שתחזור עם הרמס לאימה. כצידה לדרך הוא נתן לה כמה גרגירי רימון. פרספונה ידעה כי אסור לה לאכול מפרי השאול, אולם גרגירי הרימון, המסמלים את רעיון הפריון, מאד הזכירו לה את אימה ואת האדמה, היא לא התאפקה ואכלה 7 מהם.
כשהגיעו למעלה שאל אותה זאוס בנוכחות דמטר, אם היא אכלה מאכל כלשהו בשאול. את התשובה ענה אסקלפוס, גנן השאול, אשר התלווה למסעה של פרספונה אל מעל פני האדמה והעיד כי הוא ראה אותה אוכלת 7 גרגירים. חמתה של דמטר בערה בה והיא הפכה אותו לינשוף וקיללה אותו, כי אור יצרוב ויכאיב לעיניו וכי לנצח עליו לחפש מסתור מפני האור.
דמטר וזאוס ידעו כי כל האוכל דבר מאכל בשאול, נשאר שם לנצח וכי על פרספונה לחזור לבעלה, כאשר הלבנה תחזור להיות מלאה. אולם דמטר אמרה נחרצות כי לא תיתן לזה לקרות! וכי אם תחזור בתה תחזור לשאול, היא תקלל את האדמה.
כל האלים נחרדו לנוכח הצהרה דרמטית זו ולכן, לאחר מאמץ משותף, אחרי שעות ארוכות של דיונים, התקבלה פשרה אשר שינתה את פני האדמה: שמונה חודשים תהיה פרספונה עם אמה מעל פני האדמה וארבעה חודשים תרד למטה, לחזור לחיות עם בעלה ולמשול בשאול. כך גם למדו בני האדם להסתדר עם שינויי הטבע: במשך 8 חודשים כשפרספונה עולה - חוזר האביב והקיץ, קצת לפני שחוזרת פרספונה לבעלה, מתחיל הסתיו, ומיד עם חזרתה של פרספונה אל השאול מגיע החורף והאדמה הופכת להיות קשה ובלתי פורייה.
במאמר הבא נתמקד בפרספונה וננסה להכיר את הצד שלה בסיפור: כיצד נערה כה תמימה הופכת להיות לאלת השאול במשך 4 חודשים: אלה קרה וקשוחה השולטת ביד רמה על ממלכה עצומה כל כך. כיצד מיד לאחר מכן, היא הופכת להיות אלת האביב הנותנת אור ושמחה לכל.
למשך שמונה חודשים נצטרך לשאול את עצמנו: האם היא באמת כל כך תמימה?, האם היא כל כך סובלת?. בשבוע הבא נערוך את משפט פרספונה ונגלה את דמותה האמיתית וכך נוכל להבין טוב יותר, מי היא הכוהנת הגדולה ולשפוך אור על אחד הקלפים המסתוריים והמורכבים ביותר הקיימים בחפיסת הקלפים.
© מנדלבוים שגיא. עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 12 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.