וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

על דרקונים ואנשים

מהי השפה בה מדבר הלא מודע שלנו? מהיכן היא מגיעה, והאם היא אישית או קולקטיבית? שפת הסימבולים - חלק ראשון

"ללמוד מיתוסים, זה אולי לא בשביל כולם, אך בטח שלא רק עבור אנשים מיוחדים. כדי ללמוד מיתוסים, לא צריך ידע או רקע, לא צריך תואר, אלא פשוט רצון עמוק להבין מה זה אומר 'לחיות'. צריך לרצות להתנסות ולהכיר את הרעיונות הגדולים הקיימים מאחורי אותם מיתוסים המשקפים את מי שאנו". (סוזן סרנדון בהקדמה של ה-dvd של סדרת ההרצאות של ג'וזף קמפל).

כולנו חווים לפחות מידי פעם חלום שמעורר בנו שאלות ותהיות. חלום עצמתי כל-כך שהוא מערער משהו בנו וגורם לנו לחשוב על החיים ועל עצמנו. כשזה קורה, אי אפשר שלא לתהות מהיכן באים אותם סימבולים המופיעים בחלום.

כיצד מפרשי חלומות יודעים מה המשמעות של נחש בחלום? מדוע אנו בכלל חולמים על זה? האם זו שפה, ורק אני לא יודע לדבר בה? ובכלל, מדוע שנחלום דווקא על נחש? במילים אחרות, כיצד יודע החלק החולם שבי מהו נחש בכלל, ולמה ברור שנחש בחלום אינו באמת נחש?

השאלה היא, אם כך, מהי השפה בה מדבר הלא מודע שלנו ומהיכן היא באה? האם היא שייכת רק לי? האם היא קולקטיבית?
שאלות אלו הן שאלות גדולות, והתשובות עליהן לא רק יגדירו מהם אותם סימבולים, אלא יעזרו לפענח את האני האמיתי שמהם סימבולים אלו צמחו.

זה לא רק סיפור ילדים

התשובה לשאלות אלו מורכבת, ואני מאמין שאף אחד לא מתיימר לענות עליהן במלואן. אולם אם ננסה לפשט את הדברים, אפשר לומר שאם אנו רוצים להבין מהיכן באים הסימבולים ולהכיר את השפה שלהם, עלינו להתחיל במיתוסים, באותו אוסף סיפורים המאגד בתוכו את הרעיונות המרכזיים המשותפים לכולנו.

אולי אותם מיתוסים - אגדות ילדים, טקסי מעבר, רומאנים גדולים, פולקלור, ועוד אחרים - נראים לנו מרוחקים ולא שייכים. "זה רק סיפור ילדים", רבים יאמרו, "מה לי ולסיפור שסופר לפני אלפיים שנה?" אולם, אחרים יטענו שהמיתוסים, הסיפורים העתיקים ואותם טקסים נושנים הם חלק מאתנו.

אותם אנשים שסיפרו את הסיפורים, שקיימו את המנהגים, גם אם זה היה לפני אלפיים שנה, הם אבות אבותינו. הם הבסיס עליו אנו עומדים מבחינה פסיכולוגית, חברתית ותרבותית, ומהם מורכב הלא מודע שלנו. המיתוסים הרבים שהעבר הותיר לנו הם מפת הדרכים שמצייר לנו הלא מודע הקולקטיבי, מפת דרכים העוזרת לנו להבין את הדרך לחיים מאושרים ומלאי סיפוק.

תפקיד המיתוסים

המיתוסים, שהם מקור הסימבולים שלנו, הם מערכת של חוקים והסברים הבאים להכניס סדר והיגיון בעולם בו אנו חיים ולהסביר כיצד עלינו לחיות, מה קורה ומה עומד לקרות לנו. זהו הסיפור של ההרפתקה הגדולה ביותר הנקראת "חיים".

כדי להבין את המיתוסים, אני פונה לג'וזף קמפבל, שלדעתי הוא אחד מגדולי חוקרי המיתוסים בדורנו. ג'וזף קמפבל לימד וחקר דתות ומיתוסים בניו-יורק במשך חמישים שנה, נפטר ב-1987, והותיר ספרים וסדרת הרצאות מוקלטת (dvd) מרשימים ביותר, שאני אישית ממליץ עליהם בחום.

את ההסבר שלו לגבי שפת המיתוסים מתחיל קמפבל בהסבר כללי העוסק דווקא בתפקיד המיתוסים. קמפבל טוען שכדי להבין את הסימבולים ואת המיתוסים אותם הם מייצגים, עלינו תחילה להבין את המקור ממנו הם צומחים ואת תפקידם. הוא מחלק את תפקיד המיתוסים לארבעה חלקים, ארבעה תפקידים מרכזיים בחיינו:


תפקיד מיסטי: התפקיד הראשון של המיתוס הוא להציג תחילה ולאחר מכן לנסות ולהסביר את המסתורין הקיים מאחורי הרמה השטחית של החיים. משהו באני הלא מודע שלנו יודע שיש משהו מעבר לחיים הנראים לעין: כוח קדום יותר, אלוהים, וכוחות מסתורין רבים נמצאים סביבנו ומשהו צריך לתת להם הסבר ומשמעות כלשהי.

כאן המיתוסים נכנסים לתמונה, וכך סיפורי הדת וכתבי הקודש השונים, נתנו במהלך ההיסטוריה צורה ושם לבלתי ידוע הנמצא סביבנו. באופן מפתיע, תמיד הסיפור - המיתוס חוזר אלינו, אל הנפש ואל הכוחות הגלומים בנו.

קוסמולוגי, סוציאלי ופדגוגי

תפקיד קוסמולוגי: תפקיד נוסף וחשוב של המיתוס הוא להסביר מהו בעצם העולם בו אנו חיים, איך הוא עובד, מהם החוקים הפועלים בו ומה באמת קורה. כמובן שמיתוסים אלה ישתנו באופן רדיקלי מתקופה לתקופה, שכן הם מיתוסים תוצר של הדרך בה תופס האדם את העולם ותפיסה זו משתנה מתקופה לתקופה.

בתקופה הקדומה, בה האדם עסק בציד ובחקלאות, ה"מדע" היה תוצר של מה שראינו בעיניים, והכלים שהיו לאדם היו מוגבלים: האדם ראה את השמש עולה בבוקר ושוקעת בערב. הירח עלה בערב ושקע בבוקר. זה היה עולמו של האדם הקדום והמיתוסים סבבו סביב הרעיון שהאדם במרכז. עם קופרניקוס הכל השתנה: השמש כבר לא עולה בבוקר - אנחנו נעים סביבה. העולם כבר לא קשור רק בנו ואלה אנחנו שמעוותים את המציאות. ההשקפה הקוסמולוגית השתנתה לגמרי, ואיתה באו מיתוסים חדשים.
כדי שהמיתוסים יעבדו, עליהם להיות כפופים לדרך בה האדם חווה את העולם.

תפקיד סוציאלי: תפקיד נוסף של המיתוס הוא להסביר ולשמר את הסדר החברתי. להתוות כלים ודרך בה נוכל להבין כיצד עלינו לפעול, מה עלינו לעשות, מה מקובל ומה אסור. זהו כמובן עניין סובייקטיבי לחלוטין ובכל תרבות ניתן בהחלט לראות מיתוסים שונים מאד מתרבות אחרת. כך למשל, פעמים רבות יכול המוסר להיות דבר מאוד גמיש, ומה שנראה לתרבות אחת לא מוסרי ואסור יכול להיות מקובל ורצוי בתרבות אחרת.

תפקיד פדגוגי: התפקיד האחרון של המיתוסים הנו הצורך ללוות את האדם וללמד אותו כיצד לחיות בהרמוניה עם הסביבה ועם עצמו לאורך תהליך החיים. מיתוסים אלו צריכים להתייחס לכל התקופות והמשברים אותם אנו אמורים לעבור. כך, המיתוסים עוזרים לנו לעבור את השלבים השונים בחיים בהתאם לגילאים, למנהגים ולמעמד בו אנו נמצאים.

הצעה שאסור לפספס

התקדמו לדור הבא של ברי המים של תמי4: קטנים יותר, חכמים יותר

לכתבה המלאה

פרויד, יונג, ובסטיאן

למרות הכול, למרות השינויים החברתיים, הקוסמולוגיים, הפדגוגים או המיסטיים שהאדם חווה במהלך השנים, אפשר למצוא גם את המכנה המשותף. הוא בהחלט קיים וצריך רק לדעת היכן לחפש. כך למשל דרקונים, שאין כל ביסוס מדעי לקיומם, שבים ומופיעים כמעט בכל התרבויות ובכל הדורות. כיצד ייתכן שגם בסין, גם באירופה וגם באפריקה יופיעו הדרקונים במיתוסים השונים? חייב להיות לכך הסבר כלשהו.

כדי לחפש את המכנה המשותף אנחנו לא חייבים ללכת למקומות מרוחקים ולעולמות שנכחדו. אנו יכולים למצוא את כל הסודות אצלנו, בחיפוש אחר מה זה אומר להיות בן-אדם. כדי למצוא את המכנה המשותף עלינו להשתמש בשפה של הנפש ודרכה נוכל לפצח את העיקרון העומד מאחורי הדבר לו אנו קוראים רוח האדם.

את פריצת הדרך הראשונה בהבנת שפת הנפש, טוען קמפבל, לא עשה פרויד או יונג, אלא אדם בשם אדולף בסטיאן, שהיה אנתרופולוג וחוקר ארצות. על התגליות והתיאוריות שלו התבסס יונג כאשר הגה את תיאורית הארכיטיפים שלו. בסטיאן גילה שלאורך ההיסטוריה יש מוטיבים המתרחשים בכל מקום, בזמנים שונים ובתרבויות שונות. לאלו הוא קרא רעיונות אלמנטאריים.

הוא גם זיהה שבמקומות שונים ומאות שונות הרעיונות האלו מופיעים בתחפושות שונות ולפעמים אפילו מקבלים היבט ושימוש אחר לגמרי מבחינה חברתית ותרבותית. לשינויים בין הגישות השונות הוא קרא: רעיונות אתניים (folks idea).

כשעוסקים במיתוסים צריך להבין שישנם שני סוגים: ישנם מיתוסים אוניברסליים ומיתוסים נקודתיים, המתאימים לקבוצה מסוימת, לתרבות ספציפית. אפשר להבין מדוע לתרבות מסוימת יש מיתוסים המאופיינים רק לה, אולם השאלה היא מדוע ישנם מיתוסים המופיעים בכל מקום ובכל תרבות.

על המכנה המשותף, המאפיינים האלמנטאריים הבסיסיים השייכים לכולנו, מנסה לענות הפסיכולוגיה ובנושא זה יעסוק המאמר של השבוע הבא. אומר רק שמכל החוקרים של נפש האדם, היה זה יונג שעיצב את רעיון המוטיבים האלמנטאריים ולהם הוא קרא הארכיטיפים של תת המודע. בארכיטיפים אלו, שהם המפתח להבנת רוח האדם, עוסקים המיתוסים והסימבולים המתלווים אליהם.

שגיא מנדלבוים עוסק בהומיאופתיה קלאסית ומנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 14 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות, אותם הוא מלמד בתל אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully